ת"א 52612-06-15 רשות הפיתוח באמצעות מקרקעי ישראל נ' מוסטפא חוסין

1.לפניי עתירת המבקש – הוא הנתבע, לעיכוב הליכים בתביעה זו בשל הליך תלוי ועומד בפני בית משפט זה, ולחלופין, לאיחוד תובענה זו עם תובענה אחרת (ת.א 11516-04-16 (שלום קריות)), שעל פרטיה נעמוד להלן.

2.בתובענה שלפניי עתרה המשיבה – התובעת, אשר לטענתה הינה בעלים של 677/2577 מ"ר מן המקרקעין הידועים כגוש 19127 חלקה 46 מאדמות נחף (להלן: "המקרקעין") לצו הריסה ולסילוק ידו של הנתבע מן המקרקעין, לאחר שהלה בנה מבנה מגורים חדש העשוי מתכת וגבס אגב פלישה לתוך המקרקעין המוחזקים ע"י התובעת. בכתב התביעה טענה התובעת, כי על פי הסכם שיתוף משנת 1993 בינה לבין יתר הבעלים עבד אלחכים סעיד ועאידה סעיד המחזיקים יחדיו 1900/2577 מן הזכויות בחלקה (להלן: "הבעלים הנוספים") חולק השימוש בחלקה 46 באופן שהתובעת קיבלה מגרש לשימושה (הוא מגרש המסומן א' בתשריט החלוקה- נספח ב' לכתב התביעה) ואילו הבעלים הנוספים קיבלו מגרש אחר לשימושם וכי הסכם שיתוף זה נרשם בלשכת רישום המקרקעין.

3.התובעת טענה כי בשנת 2014 התגלה כי הנתבע, שלא היו לו כל זכויות בחלקה והוא החזיק בבית מגורים בחלקה סמוכה- חלקה 45 בגוש 19127 פלש לתוך חלקה 46, לתוך המגרש שבשימוש התובעת והקים "מבנה מגורים חדש, העשוי מתכת וגבס" הצמוד לבית המגורים המקורי שבבעלות הנתבע. התובעת טענה, כי מאחר ולנתבע אין זכויות כלשהן בחלקה 46 והוא פלש לחלקת התובעת ולמגרש שיועד לה עפ"י הסכם שיתוף, יש לפנותו מן המגרש ומן החלקה.

4.בכתב ההגנה שהגיש הנתבע (ביום 5.11.2015), טען כי הוא הגיע להסכם בעל- פה עם הבעלים הנוספים במגרש 46 לרכוש את חלקם וכי הוא אמור לחתום על הסכם בכתב בימים הקרובים. הנתבע לא הכחיש כי הוא בנה מבנה המשמש את בנו הנכה בחלקה 46 ואולם טען הוא כי מאחר והוא הגיע להסכמה עם הבעלים הנוספים לרכוש את חלקם בחלקה, הרי יש לראות בו, לצרכי כתב ההגנה, כשותף בחלקה (סעיפים 5 ו- 6 לכתב ההגנה). הנתבע הוסיף וטען כי הסכם השיתוף נכרת בין התובעת לבין הבעלים הנוספים לפני שנכנסה לתוקף תוכנית ג/11243 שהתוותה כביש בשטח 160 מ"ר שנגס ממגרשם (עפ"י הסכם השיתוף) של הבעלים הנוספים ועל כן זכאים הבעלים הנוספים לשטח מתוך המגרש שבו מחזיקה התובעת בגודל 630 מ"ר ולאחר שיקבלו הבעלים הנוספים השטח שננגס ממגרשם, יוותר בידי התובעת שטח בן 310 מ"ר הנופל משטח המגרש המינימלי עפ"י התב"ע החלה על המקום (ראו סעיף 14 ובפרט סעיף 14 (ה) לכתב ההגנה).

5.בחודש 4/2016 בחלוף 10 חודשים מיום הגשת התביעה, הגיש הנתבע לבית המשפט השלום בקריות במסגרת תיק מס' 11516-04-16 תביעה לפירוק השיתוף בחלקה 46 (להלן: "התיק המקביל"). התובעים בתביעה שם הם הנתבע כאן והבעלים הנוספים בחלקה (עבד אלחכים סעיד ועאידה סעיד הנ"ל).

6.בכתב התביעה לפירוק שיתוף טוען הנתבע, כי ביום 6.2.2016 רכש הוא מן הבעלים הנוספים שטח בן 80 מ"ר דרומית לכביש מס' 160 עפ"י תוכנית המתאר ג/11243 (בניגוד למה שטען בכתב ההגנה בתיק זה בו טען כי הוא רכש את כל חלקיהם של הבעלים הנוספים). כמו-כן, כך לטענת הנתבע, המחו לו הבעלים הנוספים את כל זכויותיהם לשנות את הסכם השיתוף בין הבעלים הנוספים לבין התובעת וקבלת שטח נוסף בעקבות שינוי התוכנית החלה על החלקה. הנתבע טען כי עפ"י הסכם השיתוף בין התובעת לבין הבעלים הנוספים הוסכם כי הבעלים הנוספים יקבלו מגרש "נטו", ואולם לימים, לאחר שנכנסה לתוקף תוכנית חדשה, ננגס משטח הבעלים הנוספים שטח מקרקעין שיועד לכביש, ולפיכך, זכאים הבעלים הנוספים לקבל שטח מגרשם נטו וזכאים הם לפיצוי בשטח 230 מ"ר ובכך יהפוך מגרש התובעת לשטח הנופל מן המגרש המינימלי, ובתום הליכי פירוק השיתוף תהיה התובעת זכאית לתשלומי איזון בלבד ולא תהיה זכאית למגרש כלשהו. הנתבע טען כי יש לפרק את השיתוף באופן שהוא (הבעלים ב- 80 מ"ר) יקבל מגרש בשטח 630 מ"ר וישלם תשלומי איזון (ראו האמור בסעיף 14 לכתב התביעה לפירוק שיתוף שצורף לבקשה).

טענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה

7.הנתבע טוען כי ככל שתתקבל בקשתו לפירוק השיתוף בתיק המקביל, לא יוותר למשיבה שטח מינימלי למגרש, והיא תהא זכאית לקבל תשלומי איזון בלבד, ואילו הנתבע הוא שיוכרז כבעל המגרש – ממנו מבקשת התובעת לפנותו. יוצא, כך לשיטת הנתבע, שלמרות שהתביעה שלפניי הוגשה ראשונה יש לעכב את ניהולה, מאחר והכרעה בתיק המקביל מייתרת את ההכרעה בענייננו, מה שלא נכון במקרה ההפוך – דהיינו הכרעה בתובענה שלפניי לא תייתר את הדיון בתיק המקביל, וזהו הטעם בבסיס בקשתו לעיכוב ההליך שלפניי.

8.עוד טוען הנתבע כי אין בכוונת התובעת להותיר את זכות הקניין בידיה, אלא למוכרה, והא ראייה – התובעת הוציאה מכרז במטרה למכור את המקרקעין בכללותם (כולל חלקם של יתר הבעלים), אך המכרז נגנז עקב התנגדותם של הבעלים הנוספים.

9.הנתבע טען, כי מתקיימים התנאים לעכב התובענה בשל הליך תלוי ועומד, שכן מדובר בשתי תובענות בהן שאלה עובדתית ומשפטית משותפת, קיימת זהות בין בעלי הדין - אשר תוכל להיות מוכרעת בתיק המקביל בלבד, וכן העיכוב או האיחוד יגרום לחיסכון בזמן שיפוטי ויימנע הכרעות סותרות. הנתבע טוען כי לא ייתכן כי תיפול הכרעה לגבי הריסת מבנה שערכו עולה על ערך הקרקע שבידי התובעת, בטרם תוכרע שאלת היקף זכויותיו בקרקע, ועל כן מאזן הנוחות נוטה בבירור לכיוון עיכוב ההליכים כאן. עוד טוען הנתבע כי התנגדות התובעת לעיכוב ההליכים מחוסר תום לב, כאשר לטענתו אין היא זכאית לקבל מגרש, אין הא מחוייבת להוציא מכרז לשיווק הקרקע בנסיבות אלו, והנתבע אף מוכן לרכוש את הזכויות מידי התובעת.

10.התובעת מתנגדת לבקשה; לטענתה, חלק מן החלקה עבר לבעלים הנוספים על פי הסכם חליפין, בגדרו נקבע מהו חלקה של התובעת במקרקעין ומהו חלקם של הבעלים הנוספים, ונחתם בין הצדדים הסכם שיתוף. התובעת מוסיפה, כי במרוצת השנים שונתה התוכנית החלה על המקרקעין, כך שכלל השטח יועד למגורים וגודל המגרש המינימלי עומד על 400 מ"ר, וכן יועד חלק מהשטח שבחזקתם של הבעלים הנוספים לדרך, אשר נסללה זה מכבר. התובעת מציינת כי הבעלים הנוספים התנגדו לתוכנית בשל הדרך העוברת בשטחם, אולם ההתנגדות נדחתה. לטענת התובעת, הנתבע אכן רכש שטח בן 80 מ"ר מן המקרקעין מושא התביעה, ועל רכישת שטח זעום זה הוא משליך את יהבו ומבקש לעכב הליך הפינוי שבא לעולם בגין פלישה לחלקת התובעת. עוד מציינת התובעת כי רכישת חלק זעום מן המקרקעין התרחש חודשים ספורים לאחר הגשת התביעה שלפניי, מבלי שהזכויות נרשמו במרשם, ומטרתה הקניית דריסת רגל למבקש במקרקעין – בדיעבד, הכל על מנת לעכב בירור התביעה.

11.התובעת מוסיפה כי אין התובענה כאן מוציאה את התביעה בתיק המקביל, שכן תביעת הפינוי מתייחס לחלקה של התובעת, ואילו הנתבע רכש חלק מחלקם של סעיד. התובעת טוענת כי אף אם היה הנתבע שותף במקרקעין – כפי טענתו, אין הדבר מאפשר לו לעשות במקרקעין ככל העולה על רוחו, ובנייה אינה שימוש סביר. לטענת התובעת איחוד התביעות אך יסרבל ויסבך את ההליך ויאריכו שלא לצורך, ומשכך אין מקום להיעתר לבקשה זו.

12.בתשובה לתגובה מוסיף הנתבע כי התובעת לא השיבה לשאלה העיקרית – האם הכרעה בתיק המקביל תייתר את התביעה שלפניי, ואף לא השיבה לטענות כמו רצונה למכור את המקרקעין וגניזת המכרז בשל התנגדות הבעלים. הנתבע מוסיף כי המצג לפיו הינו בעלים של 80 מ"ר בלבד הוא מטעה שכן הבעלים הנוספים המחו לו את כלל זכויותיהם ביחס לשינוי הסכם השיתוף, ואם טענותיו אכן יתקבלו יהא השטח שבחזקתו גדול משטחה של התובעת. הנתבע חזר על טענתו לפיה מקובל כי המדינה מוכרת חלקה ללא מכרז – ככל שהוא קטן מן השטח המינימלי, והנתבע הציע לרכוש את חלקה של התובעת, ועל כן לא מובנת התעקשותה בעניין זה.

דיון והכרעה

13.האפשרות לעיכוב ההליכים, כאשר מדובר בהליכים נפרדים שנושאם אחד והם תלויים ועומדים במועד אחד, נובעת מסמכותו הטבועה של בית המשפט (המ' 804/75 מדינת ישראל נ' סימיון פ"ד ל(1) 744, 747), או שהיא מבוססת על הוראת תקנות 152 ו- 153 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ - חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' סתם פ"ד מב(1) 541, 546).

כאשר בפני בית המשפט מצויות תביעות שונות, ניתן לעכב אחת מהן מכוח כלל "עניין תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens). סמכותו של בית המשפט לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות הינה סמכות שבשיקול דעת. ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון וחסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין (ראו: ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד כט(2) 477). לכן, אין הכרח לחפיפה מלאה בין העניינים הנדונים בשתי התובענות, ודי בכך שיהיה בהליך האחר כדי לצמצם את השאלות השנויות במחלוקת ולסייע לבית המשפט "להכריע בשאלות של משפט התלויות ועומדות בהליך הנוסף" (ראו: רע"א 801/01 קפלן נ' בנק סיקונט למשכנתאות בע"מ ( 4.4.2001)).