ת"א 52368-06-13 ב. נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

לפני תביעת נזיקין ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התביעה הוגשה ב 03.07.13 ע"י התובעת ילידת 1951 בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ב- 06.08.2012.

בין הצדדים אין חולק לגבי תחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") על האירוע. עם זאת, הצדדים חלוקים בעניין הנכות ובשאלת הנזק.

בתיק מונה מטעם בית המשפט מומחה בתחום האורתופדי ד"ר חנן טאובר ובתחום הפסיכיאטרי, פרופ' מוניץ (להלן: "המומחים"). הצעתי לצדדים להגיע לפשרה, אולם הצעתי לא התקבלה, ולכן לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב').

הנכות

המומחה האורתופדי קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה התובעת עם נכות אורתופדית צמיתה של 10%, 5% בגין פגיעה ושבר בשורש כף יד ימין ו 5% בגין פגיעה בעצב הסוראלי שברגל .

המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע את נכותה בשיעור של 10%, בגין דכאון.

בעניין הנכות התפקודית טוענת התובעת ל20% בדומה לנכותה הרפואית ואילו הנתבעת טוענת ל 0% נכות תפקודית משום שלטענת הנתבעת "תפקודית אין לתובעת שום בעיה".

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מקובלת עליי גישת התביעה. סבורני כי גם נכות נמוכה יש לראות בה כ"מום" ויש בה בכדי להצביע על הגבלה בתפקוד. הדברים מקבלים משנה תוקף מהיות התובעת אחות במקצועה, ולכן עליה לעבוד לעיתים בעמידה ולגלות סבלנות וסובלנות. על כן, מונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), ומשלא מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מכך לחומרא או לקולא, הנני קובע כי נכותה התפקודית של התובעת בעקבות התאונה תהה זהה לזו הרפואיות ותעמוד על 20%.

בסיס השכר

לטענת התובעת שכרה החודשי הממוצע בשנת 2012 היה 18,023 ₪ ולאחר הצמדה 18,400 ₪. שכן יש לחשב את ממוצע השכר השנתי כולל תשלומים המשולמים בסוף כל שנה.

ואילו לטענת הנתבעת ממוצע שכרה עובר לתאונה היה 15,414 ₪ כפי שמוכח מהתלושים של התובעת אותם צירפה לכתב התביעה.

לדידי יש ממש בטיעוני ההגנה בעניין זה ולאחר עיון בתלושי השכר, מקובלים עלי האמור בסעיפים 9, 10, 11 לסיכומי ההגנה.