ת"א 52331-11-11 ע' ואח' נ' ס' ואח'

1.התובעת שכרה מהנתבע נכס מסוג "חנות" למטרת הפעלת סלון כלות, לתקופה שמיום 1.3.2011 ועד ליום 28.2.2012 (להלן גם: "המושכר"). במהלך חודש 4/2011 השכיר הנתבע נכס נוסף הצמוד לאותו מושכר שבבעלותו לשוכר אחר, למטרת הפעלת בית קפה ומסעדה. עוד בטרם הושלמה תקופת השכירות, החלה התובעת בפינוי ציודה מהמושכר מטעמים שנויים במחלוקת. בסמוך, עם היוודע הדבר לנתבע, עיכב חלק ממטלטליה אשר נותרו במושכר, ומנע גישתה למושכר תוך שהוא טוען ליתרת חובות בגין שימוש התובעת במושכר.

2.בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, על פיו נתבקש בית המשפט לאפשר לתובעת גישה למושכר במטרה לאפשר לה הוצאת ציודה ושמלות הכלה מהמושכר. בין היתר הציעה, כי יופקד סכום החוב השנוי במחלוקת בקופת בית המשפט תחת מתן אפשרות לתובעת להיכנס למושכר. משלא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה במעמד צד אחד נקבע מועד לדיון. נוכח בקשה בהולה לדחיית מועד הדיון שהגיש הנתבע, במסגרתה הפנה להתייחסותו לטענות לגופן (מכתבו מיום 27.11.11) נקבע כי "הדיון יידחה בכפוף לכך שהמשיב יחזיר את החזקה במושכר למבקשת. החזרת המושכר תהא בכפוף להפקדת סכום החוב הנטען בגין מים וחשמל, בסך 4,400 ₪ בקופת בית המשפט עוד היום. המבקשת עצמה הציעה חלופה זו בבקשתה (סע' 10)..".

3.הסכום הופקד והדיון נדחה. הוסכם, כי הצו הזמני יעמוד בתוקפו וכי הפיקדון יוותר בקופת בית המשפט עד למתן החלטה אחרת. בד בבד הוגש כתב תביעה. כמו כן ולצד כתב ההגנה, הוגש כתב תביעה שכנגד, כשבפי הצדדים טענות להפרות חוזה הדדיות. בדיון מיום 12.3.2012 הודיעו הצדדים, כי כיוון שחוזה השכירות הסתיים ניתן לבטל את הצו. הפיקדון שהופקד נותר בקופת בית המשפט. לגורל הפיקדון נדרש לפיכך בין היתר, במסגרת ההכרעה דכאן.

טענות הצדדים

4.לטענת התובעת, שכרה את המושכר בשל מיקומו המסחרי (על כביש ראשי) ובמטרה להתפתח ולהגדיל הכנסתה. לטענתה השקיעה במושכר כספים רבים וכן הוצאות פרסום בכוונה להשתמש במושכר לטווח ארוך. הנתבע הפר חובת תום הלב משהשכיר הנכס הצמוד למטרת מסעדה ואפשר ביצוע תוספת בניה ללא היתר בניה, באופן שמסתיר את המושכר ופוגעת במיקומו המסחרי. עקב צריכת חשמל גבוהה של בית הקפה אירעו תדיר ניתוקי חשמל בעסקה של המבקשת עד שביום 22.11.11 נותק החשמל כליל. הנתבע אף הוא היה מנתק את החשמל עקב מחלוקות בגין חוב החשמל, תוך שהנו מעריך את הצריכה באופן שרירותי ובהתעלם מהמונה. התובעת אשר לא יכלה להשתמש במושכר החלה בפינוי חלק מהציוד על מנת להמשיך ולתפעל את עסקה- תוך שהיא טוענת לזכותה לסיים את השכירות מבעוד מועד. ביום 24.11.11 הולחמה דלת הכניסה ונמנעה גישתה לעסק. ציודה עוכב והנתבע התנה כניסתה בתשלום כספים בסך 4,315 ₪ בגין חוב המוכחש על ידה. מלבד נזקיה תובעת התובעת השבת דמי השכירות ששולמו על ידה. התובעת העמידה תביעתה על סך 106,800 ₪.

5.לשיטתו של הנתבע, בהיותו בעלים בנכס ובהעדר כל התנאה בחוזה השכירות הנו רשאי להשכיר הנכס הצמוד שבבעלותו למטרת מסעדה. לטענתו, מעולם לא אפשר בניה בלתי חוקית במושכר. התובעת היא אשר דרשה מהשוכר הנוסף לסגור את המעקה והמרפסת שבנה והשוכר נעתר לבקשתה. לתובעת חובות חשמל ומים וכן חוב בגין תוספת מע"מ לדמי שכירות שלא שולמה על ידה. בגין חובות חשמל של התובעת נותק החשמל. התובעת מטעמיה בחרה לעזוב את המושכר ובכך הפרה את החוזה הפרה יסודית. משכך נאלץ הנתבע להפעיל את זכות העכבון על מנת להבטיח תשלום חובות ולמנוע מהתובעת להמשיך לגרום נזק למושכר. בפועל ומשניתן צו בית המשפט המשיכה להחזיק התובעת בנכס עד תום תקופת השכירות ומשכך חבה בתשלום דמי השכירות במלואם. השקעת התובעת בנכס מוכחשת שכן ערב השכרתו לתובעת שימש המושכר כסלון כלות אשר עבר שיפוץ יסודי. התובעת גרמה נזקים למושכר והותירה אותו במצב מוזנח.

6.בכתב התביעה שכנגד נטען להפרת חוזה השכירות לאור הנ"ל. התובע שכנגד (הנתבע) עותר משכך לפיצוי נזקיו, לתשלום מלוא דמי השכירות ולביצוע תשלום חובות חשמל, מים ומע"מ. התביעה שכנגד הועמדה על סך 40,000 ₪.

7.בכתב הגנתה שכנגד מכחישה התובעת את הטענה לתשלום מע"מ נוסף על דמי השכירות. כן היא מכחישה הטענה בדבר אי תשלום חובות על פי ההסכם. לטענתה, דרישות הנתבע לתשלום חשמל אינה בהתאם למונה החשמל ובגין צריכה של העסק הצמוד. התובעת נאלצה לעזוב את המושכר בשל ניתוק החשמל ולא באשמתה. הצו נועד לאפשר לתובעת להוצאת מטלטליה והציוד שבבעלותה, ואין היא חבה בתשלום שכירות שכן נמנעה ממנה האפשרות להפעיל את העסק בשל ניתוק זרם החשמל. הנתבע הוא שהפר את הסכם השכירות לטענתה.

8.יש לציין, כי קיימת קרבת משפחה בין התובעת לנתבע, ואולם ניסיון לפתור את הסכסוך בהליך גישור אליו הופנו הצדדים במהלך ההליכים דכאן, לא צלח. טענותיהם ההדדיות של הצדדים כרוכות זו בזו ויידונו לפיכך במאוחד להלן. לבסוף יוכרעו הסעדים המבוקשים בכתבי התביעה ההדדיים בהתאמה;