ת"א 5233-02-12 ק' נ' הקרן למחקרים רפואיים אסף הרופא ואח'

כללי

1. בפני תביעה שעניינה נזקי גוף. התובע, יליד 28.1.1988, נפגע בתאונת עבודה ביום 3.9.2010, בהיותו כבן 22. התובע העסק ע"י הנתבעת 1 כעובד כח-עזר אצל הנתבעת 2, במחלקה הסיעודית. התאונה ארעה, לגרסתו, בעת שירד בשיפוע מסדרון, כ"שלפתע קיבלתי מכה מאחור מכסא גלגלים שהתדרדר עלי. על כיסא הגלגלים ישבה חולה סיעודית בת 90..." (ס' ז' לתצהירו). התובע טען שנפגע באופן משמעותי בכף רגלו הימנית, עד כדי פגיעה בכשירותו לעבוד.

2. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו והעיד מר יוסף מיכאלשוילי, אף הוא עובד כח-עזר ועד ראיה לתאונה. מטעם הנתבעת 1 הצהירה גב' מירב מנושביץ – סמנכ"לית כספים. מטעם הנתבע 2 הצהיר מר אלי כהן, מהנדס ראשי של בית החולים. התובע הגיש את חוות דעתו של האורטופד ד"ר ברמנט אלכסנדר, שהעריך כי הוא סובל מנכות צמיתה בשיעור 10% בגין פגיעה בכף רגל ימין, והמליץ להפעיל את תקנה 15. לעומתו, האורטופד ד"ר גד ביאליק מטעם הנתבעות סבר שלא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה. כל העדים נחקרו (פרט לד"ר ביאליק). הצדדים הגיעו לכלל הסדר דיוני, לפיו נכותו הרפואית הצמיתה של התובע תעמוד על 5% (ר' החלטה מיום 17.7.2014).

3. להלן אדון בשאלת האחריות ולאחריה בשאלת הנזק.

    

   נסיבות התאונה

4. גרסתו של התובע היתה עקבית. בתצהירו הצהיר כדלקמן (בס' ז'-ח'):

   "ביום התאונה 03.09.10 הוצבתי לעבוד במחלקה ב'. בשעה 11:30 ולפני ארוחת הצהריים ירדתי מחדר האוכל לכיוון מחלקה ב', כאשר הירידה מפרידה, לשם הבאת תיק של אחת הדיירות מחדרה לבקשתה. בסוף הירידה בעודי יורד שלפתע קיבלתי מכה מאחור מכסא גלגלים שהתדרדר אלי. על כיסא הגלגלים ישבה חולה סיעודית בת 90 אשר אין היא יכולה להניע בעצמה את כיסא הגלגלים בצורה בטוחה והיא זקוקה לאדם אשר ייקח אותה ממקום למקום.

   הפגיעה נבעה כתוצאה ממקום שאינו בטיחותי כלל. מדובר במעבר פתוח ללא חסימה, ללא מעקה בטיחות שיכול למנוע התדרדרות של חולים על כסאות גלגלים בירידה".

5. התצהיר עולה בקנה עם עדות התובע בדיון המקדמי, שם העיד בפירוט רב (פ' מיום 21.4.2013, ע' 1 ש' 19 עד ע' 2 ש' 14):

   "בין שתי המחלקות יש ירידה שמפרידה ביניהן שבה יש מעבר, לעבור בין שתי המחלקות, אני הייתי בדרכי למטה דיירת של המחלקה התחלקה עם הכיסא גלגלים ונכנסה בי בעוצמה. ירדתי במדרון ללא מעקה. זה מעבר בין המחלקות שלדיירים שגרים שם לא צריכה להיות גישה למעבר כי הם חולים סיעודיים שזקוקים להשגחה.

   המעבר הוא פתוח.

   אני מצביע על תמונה ששם רואים את המדרון ואני הייתי בסוף הירידה פה (מצביע על התמונה) אני מראה תמונה נוספת שמראים תמונה מלמטה למעלה. מסמן לביהמ"ש על התמונה היכן עמדתי, במקום שבו בתמונה רואים מדפית. הייתי עם הגב ויורד למטה אני מסמן חץ. הייתי עם הגב אל הדיירת, היא ממש נתקעה בי אני עצרתי אותה, לא ראיתי אותה כאשר צעדתי במסדרון, היא הפתיעה אותי עם המכה. המכה הייתה בכף רגל ימין. היא לא צעקה, היא לא נפלה ולא קראה, אישה מבוגרת כבת 90. היא הייתה ערה. היא התנגשה בי ונעצרה, הרבה פעמים במקום הזה פשוט מתדרדרים עם כסא גלגלים כשלא משגיחים עליהם. היא שייכת למחלקה א' מהחדרים היא עברה למסדרון הזה. אף אחד לא לקח אותה לשם היא הייתה צריכה להיות בחדר האוכל מצד שמאל. היא לא ניסתה להגיע לחדר האוכל היא לא עצמאית. כשהלכתי במסדרון הוא היה ריק. כשאנחנו מוציאים אותם מהחדרים לחדר אוכל מישהו צריך להוציא אותם יכול להיות שהיא ניסתה טיפה להתהלך לבד והתדרדרה. זה היה זמן של הוצאת החולים לחדר האוכל. השיטה היא שמוציאים אותם ומובילים אותם עד לחדר האוכל. מוציאים אותם מהחדרים ומשאירים אותם בפתח המסדרון יכול להיות שהיא ניסתה להזיז את עצמה טיפה והתדרדרה. יש מעצורים לעגלות והיא יכולה לפתוח אותם גם, מי שעושה זאת זה עובד סיעוד שמוציא מהחדר מניח בפתח המסדרון ומקבע את העגלה. זה תפקיד שגם אני עושה אותו. העניין הוא שיש שתי מחלקות ואני לא עבדתי במחלקה הזו. אני עבדתי במחלקה ב' והגברת שהתדרדרה גרה במחלקה א'. אני כבר סיימתי להוציא את החולים ממחלקה ב' והלכתי למקום אחר לבצע סידורים זה היה לקראת ארוחת הצהריים".