אהרן ואח' נ' דוד ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן שיעורי השבה ופיצויים בעקבות ביטול הסכם מכר מקרקעין בין הצדדים. מדובר בשלב אחרון - כך יש לקוות - בשורה של הליכים קודמים שהצדדים ניהלו אשר העסיקו את כלל הערכאות השיפוטיות. אני מביע תקווה כי פסק דין זה יסיים באופן סופי את שארית המחלוקות בין הצדדים וכי הצדדים ישכילו להמשיך בדרכם ולהותיר מאחוריהם את הסכסוך שראשיתו עוד בשנת 2009.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים

1. הרקע והשתלשלות ההליכים מתוארים בפסק דינה של כב' הנשיאה ה' גרסטל מיום 9.10.11 בה"פ 45121-06-11, ואין לי אלא להפנות לתיאור המפורט שם בפסקה 1 לפסק הדין.

2. בתמצית מרובה ומבלי לפרט את כלל האירועים אציין כי ביום 1.6.09 נחתם הסכם מכר בין הצדדים למכירת בית מגורים מהתובעים (להלן גם: "המוכרים") לבין הנתבעים (להלן גם: "הקונים") תמורת סך של 800,000 ₪.

3. ביום 22.6.09, בטרם הסתיים ביצוע מלוא התשלום, נמסרה החזקה בבית המגורים לקונים. הקונים שיפצו את הבית ועברו להתגורר בו, אף זאת, כמוסכם בין הצדדים, בטרם שולמה מלוא התמורה.

4. לאחר שבחלוף המועד לתשלום התמורה לא שולמה, הגישו המוכרים המרצת פתיחה ובגדרה ביקשו פסק דין שיצהיר כי הקונים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית, וכי הם זכאים לבטל את ההסכם ולהשיב את הממכר לידיהם (ה"פ 13885-01-10, להלן: "התובענה הראשונה").

5. בדיון שהתקיים בתובענה הראשונה לפני כב' השופט שינמן ביום 30.3.11 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. הסכם הפשרה האריך את המועד לקונים לתשלום יתרת התמורה בסך של 400,000 ₪. כן נקבע בסעיף 6 להסכם כי:

"היה ולא יבוצע התשלום כאמור בסעיף 1 לעיל... וזאת תוך 45 יום בתוספת ארכה של 14 יום, אזי יהיה החוזה בטל ומבוטל, והצדדים ישיבו אחד לאחר את אשר קיבלו על פי ובהתאם לדין, וכן יינתן צו לפינוי של הנכס כנגד המשיבים"

6. לאחר שהקונים לא עמדו במועד התשלום שנקבע בהסכם הפשרה, והמוכרים סירבו לאשר ארכה נוספת מעבר לארכה קצרה נוספת שלה הסכימו, הגישו הקונים תובענה לבית המשפט המחוזי שבה ביקשו להצהיר כי עיכוב של 30 ימים נוספים לא מהווה הפרה יסודית של הסכם הפשרה ואינו עילה לביטולו (ה"פ 45121-06-11 , להלן: "התובענה השניה").