ת"א 52289-05-12 דוידוביץ נ' רזון

עובדות

1.התובע יניב דוידוביץ (להלן: "דוידוביץ") והנתבע רונן רזון (להלן: "רזון") היו שותפים עסקיים בחברה פרטית בשם "דר רוד חברה לבניין בע"מ", אשר עסקה בניהול ופיקוח על פרוייקטים בתחום הבנייה, לרבות יזמות נדל"ן. לימים דוידוביץ ורזון הסתכסכו ביניהם, ומינו כבורר מכריע את עורך הדין עמי הלביא (להלן: "הבורר"). לאחר ארבע שנות בוררות, ניתן ביום 18.7.2010 פסק הבורר אשר בין היתר התייחס גם לדירה באילת. (להלן: "הדירה").

בסעיף 9 לפסק הבורר נקבע :

"הוכח בפניי כי גם בעסקה זו התקיימה שותפות אד – הוק בחלקים שווים בין דוידוביץ (התובע ת.נ.) ובין רזון (הנתבע ת.נ.). כך גם על פי עדות רזון, ומכלול הנסיבות (עיתוי ההחזר, אופן ההחזר וסכומו) עולה כי דוידוביץ לא התחרט ולא ביטל את השותפות, ובהתאם אני קובע, כי על רזון ליתן דין וחשבון מפורט לגבי ההכנסות מנכס זה, ולהעביר לדוידוביץ מחצית מחלקו בהכנסות שצמחו מעסקה זו (בניכוי תשלומי המשכנתא) וכי תירשם הערת אזהרה במשרדי רשם המקרקעין בגין חלקו של דודידוביץ ביחידה שיוחדה לחייב בדירה זו וזאת בתוך 30 יום ממועד פסק הבורר. במידה ורזון לא ייתן פירוט הכנסותיו מנכס זה כאמור לעיל, אני מורה כי רזון ישלם לדוידוביץ סך 1,000 ₪ בגין כל חודש ממועד הגשת תביעתו של דוידוביץ ועד מועד הפסק ובסך הכול 36,000 ₪ בגין העבר. כל עוד רזון לא המציא פירוט הכנסות מנכס זה לדוידוביץ יהא עליו לשלם לדוידוביץ סך של 2,000 ₪ כל חודש מדי חודש בחודשו. במידה והנכס יימכר יהא על רזון לשלם את חלקו היחסי בתמורה". (נספח א' לתצהיר דוידודיץ).

2.ביום 12.8.2010, בעקבות בקשה לתיקון טעות בפסק הבורר, תוקן החיוב הכספי המופיע בסעיף 9 ונקבע :

"אני מקבל את טענת דוידוביץ כי נפלה טעות אריתמטית בידי הבורר והסכום הנכון לתשלום צריך להיות 48,000 ₪ (ולא 36,000 ₪ ) כפי שמופיע בפסק הבורר ולפיכך אני מורה לתקן את הסעיף... ולהעמיד את הסך לתשלום בגין העבר על סך 48,000 ₪". (נספח ב' לתצהיר דוידוביץ).

3.ביום 17.1.2010 אושר פסק הבורר, לאחר שנדחתה בקשתו של רזון לביטולו. ביום 7.9.2010 צירף רזון למכתבו דוח (להלן: "הדוח", נספח 1 לתצהיר רזון), אשר לשיטתו עונה על דרישת הבורר. דוידוביץ ענה לרזון שהדוח איננו עומד בדרישות שנקבעו בפסק הבורר (נספח 2 לתצהיר רזון). הצדדים החליפו מספר מכתבים בעניין זה (נספחים 3,4,5,6,8 לתצהיר רזון).

4.ביום 17.2.2011 הדירה נמכרה (נספח 13 לתצהיר רזון).

5.דוידוביץ ניסה לממש את פסק הבורר כאשר פתח מספר תיקים בהוצל"פ. רזון חזר וטען שמילא אחר הוראות הבורר והורשה להגיש מסמכים התומכים בטענה זו (נספח 14, 13 לתצהיר רזון, נספח 15 לתצהיר אלי אלוש). בסופו של יום נקבע שמאחר והדירה נמכרה, אין מקום לצו עשה באשר לרישום הערת אזהרה. (תיק הוצאה לפועל 21-01663-11-9). רשמת ההוצל"פ קבעה שאין לה סמכות לדון בשאלה האם הדוח עומד בדרישת סעיף 9 לפסק הבורר, ומאחר והדבר איננו בסמכותה שכן הוא מערב צו עשה וצו חיוב כספי. יש לפנות לבית המשפט בהליך נפרד על מנת לברר אם מדובר בהפרת החיוב. (תיק הוצאה לפועל 21-01662-11-8), בשל ההחלטה האמורה לעיל דוידוביץ הגיש את התביעה שלפניי.

6.על פי התביעה, רזון לא עמד בדרישה המופיעה בסעיף 9 לפסק הבורר, ועל כן יש לחייבו בסך של 48,000 ₪ בגין העבר ובסך של 2,000 ₪ מאוגוסט 2010. סך חובו של רזון הוא 83,467 ₪. בכתב ההגנה שהוגש מטעם רזון נטען כי מילא אחר דרישת הבורר כאשר שלח לדוידוביץ את הדוח ואף שורת מסמכים נוספים בהתאם לדרישת ראש ההוצאה לפועל. לחילופין נטען, שבכל מקרה יש לקזז את חיובו מחובו של דוידוביץ כלפיו מעסקת שמרלינג, יזמות משותפת במסגרת השותפות שהיתה בין הצדדים.