פלוני ואח' נ' קיבוץ אלונים

 
בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעים 1 ו-2, אלמנתו ובנו של המנוח יבגני סודין ז"ל (להלן: התובעת, הבן והמנוח, בהתאמה). 

1.העובדות הצריכות לענייננו ואשר אינן שנויות במחלוקת

א. המנוח, יליד 73', הועסק על ידי הנתבע, קיבוץ אלונים (להלן: הקיבוץ), מיום 19/6/05, ועבד ב"לול אלונים" בגידול פרגיות לרבייה עד ליום מותו - 17/12/08 (להלן: יום מותו).

ב. המנוח עבד בחצרי הקיבוץ חמישה ימים בשבוע, החל משעה 06:00 בבוקר עד 15:00 לערך. ביום מותו, משלא הגיע לביתו ולא ענה לטלפונים, התקשרה אשתו התובעת לאיתי אדמון, מרכז המשק, שהיה גם מרכז ענף פרגיות בקיבוץ במועד הרלוונטי ומנהלו הישיר של המנוח (להלן: איתי או אדמון), בסביבות השעה 21:45, או סמוך לאחר מכן. בעקבות בדיקה נמצא המנוח על ידי אדמון בסביבות השעה 22:15, שכוב בבגדי עבודה על ספסל במלתחה המצויה בתחום החווה שבה נמצאים הלולים, לרבות לול הקרוי "לול 1" (להלן: הלול) ללא רוח חיים. מתחת לגופו של המנוח היו פרושות מגבות מקופלות, וגם מתחת לראשו היו מגבות מקופלות כמו כרית. בהמשך לראשו היו מונחים שני טלפונים ניידים וסיגריות. (תצהיר אדמון נ/12א, ותצהירו המשלים נ/12ב; דבריו בעמ' 245, ש' 23 - עמ' 246, ש' 1).

ג. אין חולק כי לאחר גילוי גופתו של המנוח במלתחה, קרה ונוקשה, ללא רוח חיים, לא הודיע אדמון על הדבר לתובעת, אלא הזמין את החובש יעקב סימון (להלן: סימון), ולאחר מכן הוזמנו מד"א והמשטרה (עמ' 246, ש' 13- 15; עמ' 254, ש' 32; עמ' 256, ש' 9-29; עמ' 257, ש' 5-7). סימון, אשר שימש חובש בקיבוץ בתקופה הרלוונטית, מסר גרסה התומכת במלואה את גרסתו של אדמון לגבי הימצאות גופתו של המנוח, שהייתה קרה וללא דופק, והתרשם כי "המנוח יצר תנאים למנוחה על הספסל, כאשר גופו יוצר רושם של נינוחות". (סעיף 4 לתצהיר סימון).

באותו ערב הגיעו שלושה אמבולנסים שונים, כאשר רק באמבולנס השלישי היה רופא נט"ן שיכול היה לקבוע את מותו של המנוח. רופא הנט"ן, ד"ר מיכאל לוריא (להלן: ד"ר לוריא), ערך דו"ח רופא/פרמדיק ביום 18/12/08 (ת/8), לפיו הוזעק למלתחה בקיבוץ בשעה 23:24, ושוחח עם מי שכינה "מנהל העבודה" של המנוח, אשר עדכן אותו כי הקשר האחרון עם המנוח נוצר בסביבות השעה 14:00 ומאז לא שמעו ממנו. בעקבות פנייתה של אשת המנוח, חיפש אותו מנהל העבודה, ומצא אותו בקרוון הסמוך למקום עבודתו כשהוא איננו מגיב. ד"ר לוריא ציין כי בדק את גופתו של המנוח בשעה 23:47, וקבע את מותו: "בהגיענו - שכוב על ספסל בתוך הקרוון, מחוסר הכרה, ללא נשימה, ללא דופק, אישונים מורחבים ואינם מגיבים, עור קר, חיוור, כחלון, במוניטור אסיסטולה, 3 לידים, קשיון איברים וכתמי מוות. לא נצפו במנח בו נמצא סימני אלימות. נקבע מוות על ידי רופא הנט"ן בשעה 23:50". (ת/8).

אין חולק כי לא נמצאו סימני אלימות גלויים על גופו של המנוח.

ד. שני שוטרים שהגיעו למקום לא זיהו סימני אלימות או סימני דם על גופו של המנוח, ולא זיהו ריח או סימני הרעלה.

רפ"ק יורם בן, ראש מחלק זיהוי עמקים במועד האירוע, הגיע למקום בו נמצאה גופת המנוח בליל האירוע, ערך דו"ח בקשר לאירוע ואף צילם תמונות במקום. לדבריו, מצא את המנוח שוכב על ספסל במקום שמרופד במגבות, דהיינו מקום שהוכן בצורה מסודרת, לא ראה דבר חריג על גופתו או במקום בו נמצאה, לרבות סימני אלימות או ריח חריג המעיד על הרעלה, אך נוכח גילו הצעיר שלח אותו לנתיחה. (נ/8; נ/15 מיום 18/12/08; עמ' 327 לפרוט', ש' 25 - עמ' 328, ש' 32).

רס"ב אלי דהן, חוקר בתחנת מגדל העמק, ערך מסמכים לגבי הגעתם של אנשי המשטרה למקום בו נמצאה גופת המנוח, ומסר גרסה דומה לזו של רפ"ק יורם בן. הוא הסביר כי כאשר מדובר בבחור צעיר שנפטר, ואין עליו כל סימני אלימות או עדות להתערבות חיצונית או ממצאים חריגים כגון סממנים של הרעלה, נהוג להעביר את הגופה לנתיחה, כדי למצות את החקירה. לדבריו, לאחר שהתקבל דו"ח הנתיחה ובהעדר חשד לפלילים, נסגר התיק ביום 31/5/09. (נ/16א-ח; עמ' 328, ש' 8-18). (ייאמר כבר עתה כי כל ההפניות ללא מראי מקום מתייחסות לפרוטוקולים של הדיונים בבית המשפט בתיק זה).