ת"א 52284-03-15

1.לפנינו תביעה לפינוי מושכר, שתי חנויות בשוק מחנה יהודה בירושלים, שהתובעים הינם בעלים בהן באופן שווה, והמושכרות לנתבעים בשכירות מוגנת( להלן – המושכר).

2.עילות הפינוי לפי כתב התביעה הן הפרת תנאי השכירות, אי תשלום דמי שכירות , וביצוע שינויים במושכר על ידי בניית גלריה והרחבת חלון ללא הסכמת התובעים.

3.עם הגשת כתב ההגנה הגישו הנתבעים בקשה לעיכוב הליכים מחמת קיומו של שטר בוררות בין הצדדים אשר נחתם ביום י"ג אלול תשס"ט (ספטמבר 2009), לפיו כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים בנוגע לנכס - יתברר בפני בית הדין לממונות (להלן – שטר הבוררות).

4.התובעים התנגדו לבקשה בטענה כי ענייני דיירות מוגנת לא יתבררו בהליכי בוררות.

עוד נטען, כי שטר הבוררות לא חתום על ידי כל הנתבעים כי אם על ידי הנתבע 2 בלבד, וכי קיימים בו פגמים מהותיים , היורדים לשורש השטר, כגון שלילת זכות הערעור על פסק הבורר, אי חובת הנמקה, אי תחימת זמן של הבורר למתן פסק הדין , ומתן שיקול דעת חופשי לבורר לשנות את פסק הדין ללא הגבלת זמן.

5.בתשובתם טענו הנתבעים כי ביום 13.5.2015 התקיימה ישיבת בוררות בפני בית הדין לממונות אליה התייצבו התובעת 3 ובנה, מר אהרן פנסטר, כמיופה כוח מטעם שלושת התובעים.

לטענתם, שני הנוכחים לא כפרו בסמכות הבורר והסכימו כי הבורר ידון בתביעה הקודמת שהייתה ביניהם ובזו החדשה, ואף התובעת 3 הגישה הודעה לבורר לפיה היא מבקשת לבטל את התביעה האזרחית שהוגשה בשמה.

לפיכך, טענו הנתבעים כי מתנהל בפועל הליך בוררות בין הצדדים ויש לכבדו ולעכב את ההליך דנא.

לגופו של עניין השיבו הנתבעים , כי דין תגובת התובעים להידחות מהטעם כי הכלל שענייני שכירות מוגנת לא יתבררו בהליכי בוררות רוכך מאוד בשנים האחרונות, ולא זו בלבד, אלא שמטרתו של כלל זה הייתה להגן על הדיירים , ואילו כאן הדיירים הם אלו המבקשים להתדיין בפני הבורר.

כמו כן נטען , כי הסכם הבוררות נחתם בחופשיות , והגם שישנן בו הסכמות חריגות, הרי שאין הן פוגמות בתקפות שטר הבוררות כשלעצמו.