חאטר נ' בן דב ואח'

לפניי בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

כמו כן, ככל שטענת ההתיישנות תידחה, עומדת על המדוכה שאלת מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

התובע היה במועדים הרלוונטים לאירוע התאונה, קטין, יליד 12.1.1994, מכפר ברוקין בשטחי הרשות הפלסטינית. ביום 29.4.13 הגיש התובע תביעת נזקי גוף בגין תאונת דרכים שאירעה, לטענתו, ביום 29.2.00, עת הלך ברחוב שבכפר מגוריו- ברוקין, רכב נהוג ע"י הנתבע 1, מר שלמה בן דוד, המבוטח ע"י הנתבעת מס' 2, פגע בו. עילת התביעה נשענה על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "התביעה המקורית").

כבר במעמד הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת 2, הועלו מספר טענות לסילוקה של התובענה על הסף וביניהן הטענה, שלפיה התביעה התיישנה במועד הגשתה וזאת בהתאם להוראות הדין הפלסטיני או לחלופין היא הוגשה בשיהוי ניכר אשר גרם לנתבעת 2 נזק ראייתי. כן נטען, כי התובע לא תמך את כתב התביעה בחוות דעת רפואית. בצד זאת נטען לסילוק התביעה מחמת העדר עילה והתיישנות הואיל והתביעה במקור הוגשה מכוח חוק הפלת"ד. בכתב התשובה לכתב ההגנה, התנגד התובע לטענה וטען כי גם בהנחה שהדין החל הוא הדין הפלסטיני, התביעה כלל לא התיישנה ומכל מקום על הנתבעים להגיש חוו"ד שתתייחס לאותו דין לביסוס טענת ההתיישנות לפיו. התובע פירט ונימק מדוע התביעה לא התיישנה גם בהתאם לדין הפלסטיני, כמפורט בסעיפים 2-3 לכתב התשובה הנ"ל.

בפניי התקיימו מספר ישיבות ק"מ במהלכן הושלמו ההליכים המקדמיים בין הצדדים. בשים לב לטענות הנתבעת 2, הוחלט במעמד הדיון מיום 7.7.15 כי התובע יגיש חוות דעת מטעמו לעניין תחולת הדין הזר והנתבעת תמסור הודעה באשר לאופן המשך ההליך מיום קבלת חוות הדעת האמורה. עוד יצוין כי במעמד הדיון הנ"ל הודיע ב"כ התובע הקודם, כי הוא חוזר בו מהבקשה למינוי מומחה רפואי וזאת לאחר שהתייעץ לטענתו עם מומחים בנושא. בין לבין, הוחלף הייצוג של התובע, וביום 21.4.16 התקבלה הודעה מטעם בא-כוח התובע ולפיה התובע מסכים לטענת הנתבעת, כי הדין החל על התביעה הוא חוק הפלת"ד הפלסטיני ולא חוק הפלת"ד שבדין הישראלי. כמו כן, צירף ב"כ התובע חוות דעת לעניין החוק הפלסטיני שכוללת התייחסות לטענת התיישנות התביעה מכוח הדין הפלסטיני ולרבות תרגום של חוק הפלת"ד הפלסטיני.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 22.5.16, נעתרתי לבקשת התובע לתיקון התביעה, נוכח ההסכמה בדבר תחולת הדין הפלסטיני, והצדדים הגישו כתבי טענות מתוקנים. כן קבעתי, כי ככל שהנתבעת תעמוד על טענת ההתיישנות, היא תגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף מטעם זה, וכן חוות דעת נגדית מטעמה לעניין תחולת הדין הזר.

הנתבעת הגישה, אמנם, בקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות עפ"י הדין הזר, ברם היא לא הגישה חוות דעת נגדית ויש בנימוק זה לבדו כדי להביא לדחיית הבקשה מטעמה.

יחד עם זאת, החלטתי לדון בטענות הנתבעת לגופן.

לטענת הנתבעת, התביעה דנן התיישנה הואיל ובהתאם לדין הפלסטיני החל על התובענה, נקבעה תקופת התיישנות של 3 שנים בלבד. מאחר ועסקינן בתאונה מיום 29.2.00 הרי שבמועד הגשת כתב התביעה המתוקן, ביום 8.6.16, התביעה התיישנה. לחלופין נטען, גם אם ביהמ"ש יקבע כי התביעה לא התיישנה במועד הגשתה לראשונה ביום 29.4.13, יש לראות את התיישנותה במועד הגשת התביעה המתוקהת, שכן לשיטתה אין בחוק הפיצויים הפלסטיני הארכת מועדי ההתיישנות במקרה של תביעת קטינים וכי עפ"י הפסיקה אין להחיל את חזקת שוויון הדינים בהם חל חוק הפיצויים הפלסטיני. לחלופין, נטען כי אף אם נספור את תחילת מירוץ ההתיישנות ממועד הגיעו של התובע לגיל 18, הרי שהיום הוא בן 22.6 חודשים ולפיכך גם תביעתו המתוקנת התיישנה.