ת"א 52255-09-14 אקו"ם בע"מ ואח' נ' שוויקי

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד הנתבע בהעדר הגנה ולמתן ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

בכתב התביעה נטען כי התובעות בעלות זכות היוצרים ביצירות שנוצרו על ידי היוצרים החברים בהן וכי התובעת 1 מוסמכת לאכוף את זכויות היוצרים של חברי התובעת 2 בישראל, מתוקף הסכם הדדי שכרתה עמה. עוד נטען כי הנתבע מעתיק יצירות מוגנות שלתובעות זכויות היוצרים בהן למטרה מסחרית ומוכר אותן בעסק שבבעלותו או בניהולו ללא הרשאה מטעמן, ובכך מפר את זכויות היוצרים שלהן. לטענת התובעות, הדבר אומת על ידי חוקר שרכש מהנתבע עותקים, אשר פיענוחם העלה כי הוא עושה שימוש בזכויות מוגנות. התובעת 1 התרתה בנתבע באמצעות מכתב התראה, שזכה להתעלמות מהנתבע. לטענת התובעות, הנתבע ממשיך בהפרת זכויותיהן גם במקביל להגשת התביעה.

התובעות עתרו למתן צו מניעה שיאסור על הנתבע שימוש עתידי בזכויות היוצרים ולפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת זכויותיהן מכוח סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה וביום 24.11.2014 ניתן לבקשת התובעות פסק דין בהעדר הגנה. בפסק הדין נאסר על הנתבע ומי מאנשיו לעשות שימוש בזכויות היוצרים שבידי התובעת 1 וכן חויב הנתבע לפצות את התובעות בסך של 100,000 ₪, להחזיר להן את אגרת המשפט בסך 1,250 ₪ ולשלם להן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

ביום 4.1.2015 הגיש הנתבע את הבקשה לביטול פסק הדין. יחד עם הבקשה הגיש גם בקשה להארכת מועד להגשתה, לטענתו מטעמי זהירות.

לטענת הנתבע, הוא לא קיבל את כתב התביעה חרף אישור המסירה הקיים. לטענתו, החתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו ולכן ההמצאה לא הייתה כדין. עוד לטענת הנתבע, הוא לא קיבל את הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, וכן לא קיבל העתק מפסק הדין. לטענתו, נודע לו על פסק הדין במקרה, לאחר שגורם מטעם התובעות התקשר אליו מספר ימים לפני הגשת הבקשה הנדונה והודיע לו כי ניתן פסק דין.

בנוגע לסיכויי ההגנה טען הנתבע כי הוא רכש את היצירות והתקליטורים מחברה מורשית בחברון בשם "ליזר" לתעשייה ומסחר, ואף קיבל ממנה חשבונית כדין. נציגי החברה מסרו לו כי יש להם הסדר עם "האגודה הצרפתית", כלשונו, לעניין השימוש ביצירות המוגנות והוא לא ידע ולא היה צריך לדעת כי עשה שימוש בעותק מפר של היצירה.

בתגובה לטענות הנתבע טענו התובעות כי במהלך הדיון בבקשתן לסעד זמני ביום 20.10.2014 קבע כב' השופט סובל כי בוצעה מסירה כדין. עוד לטענתן, ביום הדיון הן התקשרו לביתו של הנתבע, שם הזדהתה בפניהם מי שהגדירה את עצמה כרעייתו, והם הסבירו לה שעל הנתבע להתייצב לדיון בבית משפט. אשתו של הנתבע מסרה להן את מספר הטלפון של הנתבע, ושם לא היה מענה. לטענת התובעות חזקה, אפוא, כי הנתבע ידע על ההליך המתנהל.

התובעות מפנות לכך שבתצהיר המוסר שצורף לתגובתן, הצהיר המוסר כי ביום 23.9.14 הגיע לחנותו של הנתבע ומסר לידי אדם שהזדהה בשם סמיר שוויקי את כתב התביעה, הבקשה למתן צו זמני, החלטה מיום 22.9.14, אישורי פתיחת תיק ובקשה והזמנות לדין. עוד הצהיר המוסר כי ביום 25.11.14 הגיע לחנות על מנת למסור את פסק הדין שניתן וכי אותו אדם שבעבר הזדהה בפניו כסמיר שוויקי סירב לקבל את פסק הדין ולחתום על אישור מסירה, ומשכך הוא השאיר את פסק הדין בחנות וציין באישור המסירה כי הנמען סירב לקבל ולחתום.

בתגובה לטענת הנתבע ביחס לסיכויי ההגנה, טוענות התובעות כי רישיון ביחס לזכות יוצרים טעון מסמך בכתב, מכוח סעיף 37 לחוק זכות יוצרים. מסמך שכזה לא הוצג על ידי הנתבע, וגם לדבריו הוא הסתפק באישור בעל פה של חברת "ליזר" שהיא בעלת רישיון.