ת"א 52204-01-16

בפניי בקשה לפטור התובע מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה במימון הצדדים.

1.לטענת התובע נפגע בשתי תאונות שונות. הראשונה ביום 6.3.13 עת צעד על מדרכה בסמוך לחניון קניון הדר בירושלים עת נפל ונחבל בקרסולו. השנייה, ביום 18.12.14 כאשר נתקל במסגרת ברזל בולטת במדרכה . שני האירועים הנטענים אירעו בירושלים. התובע תולה את פציעתו והטיפולים להם נזקק ברשלנות הנתבעת שלא תחזקה כראוי את המדרכה וטוען לנזקי גוף שונים. התובע לא צרף לכתב תביעתו חוות דעת מטעמו, וטען כי אין בידו לעשות כן, משכך עותר הוא כי יפטור אותו בית המשפט מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו ויורה על מינוי מומחה מטעמו כמפורט ברישא להחלטה זו.

2.הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, בקשת התובע היא כללית ללא הבהרות והנמקות, בעוד בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), פטור שכזה ניתן "מטעמי מיוחדים שירשמו". הנתבעת טוענת שמן המפורסמות הוא שאדם ההולך ברחוב עלול להחליק וליפול ושסיכון של מעידה ברשות הרבים הוא סיכון טבעי ורגיל. משכך, ישנו סיכוי טוב כי התביעה תידחה וגם מטעם זה יש לדחות הבקשה.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובותיה, איני מוצאת מקום להיעתר לה.

אכן, בית המשפט רשאי לפטור תובע מהגשת חוות רפואית ולמנות מומחה רפואי מטעמו. (שילוב תקנות 127 ו- 130(א) לתקנות). עם זאת בפסיקה נקבע כי: "השימוש באפיק דיוני זה צריך להיות החריג, שייעשה בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג" (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון ואח' נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך החלטה מיום 8.5.12 , להלן: פסה"ד בעניין עזבון המנוח אייזנבך, ור' השיקולים המפורטים שם בפסקאות9-11).

בפסיקה נקבעו אלמנטים שונים היכולים להוות "טעם מיוחד" למתן פטור כאמור, וביניהם גם חסרון כיס של תובע (רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת, החלטה מיום 21.3.11), כפי שנטען בענייננו, ואולם בפסה"ד בעניין עזבון המנוח אייזנבך נקבע (ס' 11) כי "על תובע המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מוטל "נטל כבד" להראות שאין באפשרות להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, שכן פטור כזה עשוי לבוא על חשבון הצד שכנגד... עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט... עליהן להיות מגובות בראיות".

"בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה" (שם, ס' 11)

4.בעניינו, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי התובע לא הראה כי נקט במאמצים סבירים לאיסוף הכסף למימון חוות דעת שכזו, והרי, על פניו תביעתו לא תתיישן עובר לשנת 2020 ויש בידו להמתין עם תביעתו עד שיהיה בידו לממן חוות דעת. אוסיף כי לא הוכח שאין בידו לפעול כעת להשגת המימון הנדרש ולא הראה כי ביקש הלוואה מבנק כלשהו ונדחה וכן הלאה על זו הדרך.

עוד אוסיף כי נזקיו של התובע, כפי שהם עולים מהתיעוד הרפואי שצורף אין בהם כשלעצמם להסביר מדוע אין בידו לעבוד כלל, והלא קביעת המוסד לביטוח הלאומי עומדת על 10% מבלי שהופעלה תקנה 15 על כל המשתמע מכך. וגם נזקים אלו, מצריכים עוד הוכחה רבה, ויש טעם בטענות הנתבעת כי נפילה ברשות הרבים אינה מקימה חבות, באופן מיידי, על הנתבעת, במיוחד בנסיבות המתוארות על ידי התובע.