ת"א 52170-02-16 גורגי ואח' נ' סיאני ואח'

בקשה חוזרת למתן סעדים זמניים, שאין כל אפשרות לתיתם כסעדים זמניים.

1.ברקע הבקשה, בתמצית שבתמצית, שכן מדובר כבר בסבב שני הנסב, מעשית, על אותם עניינים ממש: המשיבים 3-1 ("המשיבים") הם בעלי דירה מעל זו של המבקשת 1, שהיא קשישה, יש עליה אפוטרופוס ומצבה הבריאותי רופף. המשיבים ביקשו לשפץ את ביתם, לטענתם מכוחו של היתר שניתן להם. אין חולק כי אגב העבודות נגרמו נזקים לדירת המבקשת, בחודש דצמבר 2015. המשיבים אף מצאו דיור חלופי על חשבונם עבור המבקשת בדירה אחרת בבניין, וביקשו לטענתם לדאוג לשיפוץ דירת המבקשת. בין הצדדים (מצד המבקשת – אף בני משפחתה, המבקשים) נוצרו חילוקי דעות באשר לשיפוץ; המשך המימון בה מכיסם של בני משפחתה של המבקשת, החפצים כי תשוב לדירתה בהקדם.

2.ביום 24.2.16 הגישו המבקשים בקשה ל"סעדים זמניים" שיאסרו על המשך העבודות אצל המשיבים; וכי יינתנו למשיבים צווים "זמניים" המורים להם לבצע מגוון נרחב של איטומים, חיזוקים, הגנות, ועבודות שונות, כמו גם מימון מגורי המבקשת מחוץ לביתה. כב' סג"נ הש' טל לוי-מיכאלי דחתה אותה בקשה שעה שהוגשה ללא הליך עיקרי. בעקבות זאת הגישו המבקשים בחלוף שבועיים כתב תביעה שעניינו בפיצוי כספי אך סעדים שונים שעניינם בדרך בנייתה ותיקונה של דירת המשיבים באופן שיאפשר את שיפוץ דירת המבקשת. בגדרי התובענה באה בקשה נוספת לסעדים זמניים, דומים לקודמיהם. על טיבם וזיקתם לסעדים הסופיים נפנה לסעיף 91 לבקשה, המפורט להפליא, בגדרי הבקשה המפורטת להפליא והמחזיקה 29 עמודים, ולא נחזור על הדברים כאן.

3.חרף הבעייתיות העצומה שבמתן סעדים מן הסוג שנתבקש בבחינת "סעדים זמניים", ראה בית המשפט להורות על קבלת תשובה לבקשה ועל קיום דיון בבקשה לסעד זמני, שנערך ביום 12.4.16. בגדרו פעל בית המשפט לאתר מתווה שהצדדים יוכלו לסכמו ולפעול ביניהם בשיתוף פעולה לדרכו, באופן שייתר את המחלוקת כולה, ויבטיח את עניינם של המבקשת מזה ומצבה מכמיר הלב מזה ושל המשיבים מזה. הצדדים נועדו, ובחלוף שבוע מסרו הודעה על הסדר ביניהם שלמעשה אינו הסדר ביניהם כלל ועיקר: כי אישור העבודות מראש והפיקוח עליהן יימסר לידי מומחה, שאותו ימנה בית המשפט, ואשר אמור לסור למרותו ולהוראותיו של בית המשפט. על כך באה החלטת כב' השופטת לוי-מיכאלי מיום 19.4.16, כי "אין מקום לבקשה זו בגדרי הסעד הזמני", כי בידי הצדדים למצות את המגעים ביניהם ואף למנות איש מקצוע מוסכם, אולם הגשת בקשה למינוי מומחה, שכבר הועלתה בגדרי הדיון והובהר כי אין לה מקום, אינה נהירה. "בית המשפט לא ישמש באמצעות מומחה מטעמו מפקח על הבניה", הובהר.

4.לאחר החלטה זו מיום 19.4.16 לא דיווחו הצדדים עוד דבר, והמבקשים לא הביעו עמדתם עוד – נוכח שנידון בישיבה – כי יש תוחלת בבקשה לסעד הזמני. ביום 2.5.16, להשלמת הבקשה שנותרה תלויה ועומדת אך נטולת מעש, קבעה כב' השופטת לוי-מיכאלי כי באין הודעה, הרי ש"דומה כי המבקשים בחרו, כפי שמתחייב בנסיבות העניין בשים לב לסעדים אליהם עתרו, לברר טענותיהם בגדרי ההליך העיקרי". הבקשה לסעד זמני נמחקה, תוך שזכויות הצדדים נשמרו להם להליך העיקרי.

5.לאחר החלטה זו דממו המבקשים, עד ליום 1.6.16. או אז שבו ועתרו למתן סעדים זמניים בדרך של "החייאת" הבקשה הקודמת, ולחלופין לסעדים זמניים חדשים עקב "שינוי נסיבות" נטען. המשיבים עתרו למחיקת הבקשה; לאחר מעבר ההליך העיקרי בין מספר מותבים, הגיעה הבקשה לסעד זמני (והיא בלבד) לעיוני ביום 24.6.16. הוריתי על השלמת התגובות בסוגיית המחיקה של בקשת ה"החייאה". לאחר ההשלמה הבהרתי בהחלטתי מיום 28.6.16 כי "החייאה" לא תהא, ברם ככל שברצון המבקשים לעתור מחדש לסעדים זמניים, זכותם, ובלבד שיצביעו על שינוי נסיבות מהותי. נוכח מה שהתחוור מעמדות המשיבים כהתפתחויות שחלו במהלך השבועות האחרונים שרק מלמדים לכאורה על כך שכל צידוק אם היה בעבר לסעדים זמניים התעמעם עוד יותר, הוריתי למבקשים להגיש בקשה סדורה ועדכנית לסעדים זמניים, המבארת את מצב הדבר העדכני והצורך בסעדים. הם עשו כן ביום 30.6.16, ומשהגיעה הבקשה לעיוני, ניתן להידרש לה.

6.דין הבקשה להידחות, בלא צורך בתגובה. בקשה לסעדים זמניים היא הליך ביניים. אפילו נדחתה, אין הדבר מונע כשלעצמו הגשת בקשה חדשה, ככל שחל שינוי נסיבות מהותי ורלבנטי. לא כל שינוי ייראה בעיני בית המשפט ככזה; בקשות חוזרות תידחינה ועלולות רק לגרום להוצאות. כאן, כיוון שאיני מורה אפילו על העברת הבקשה לתגובה, ההוצאות תחסכנה.

7.המשיבים, כך מתחוור מהודעתם, והמבקשים מסכימים, צפויים להשלים את השיפוצים ולאכלס את דירתם בזמן הקרוב. משמע, ככל שהיה צורך בסעדים זמניים בדצמבר 2015 או בתחילת 2016, הוא ודאי לא התעצם. המבקשים אף אינם חוששים כי לא יוכלו לשפץ את דירתם בעצמם. ההיפך הוא הנכון: הם עושים כן, באופן שיאפשר לפי הנראה את חזרת המבקשת למגורים בה, וטוב הם עושים. עם זאת, הם חפצים שעוד קודם לאכלוס דירת המשיבים ייערכו בה בדיקות שונות והשלמות שונות: בדיקת הצפה, השלמת חלונות, התקנת ויטרינה, השלמת ריצוף, מילוי רובה ומשקים. כל אלה דורשים גם אישור להנחת דעת המבקשים. כל אלו יקטינו את החשש של המבקשים לכך שבעתיד לבוא ייווצרו עוד נזקים בדירת המבקשת, לאחר השלמת השיפוץ בה וחזרת המבקשת אליה. מהו אפוא שינוי הנסיבות: עצם האכלוס הקרוב, כמו גם הלחץ הכלכלי הגובר של משפחת המבקשת לממן את שהייתה מחוץ לביתה. נוכח אלה עותרים המבקשים לסעדים האמורים, וכל עוד לא השלימו את הבדיקות והשיפוצים – למנוע מהם שימוש במים בדירה, והלכה למעשה – שימוש בדירה. סעדים אלה מגדירים המבקשים כ"מצומצמים". המבקשים מבארים כי אם לא יינתן צו, או שתתארך בחינת בקשתם, הם יחלו בעבודות בכל מקרה, והם אף מקצים (לכאורה – לבית המשפט) פרק זמן של 20 ימים למתן הצו טרם שיבצעו את כל העבודות בהתעלם ממצב הדירה ממעל (סעיף 11 לבקשה).

8.עם כל ההבנה למבקשת ולמצבה מכמיר הלב, ולקשיי משפחתה, הרי שכל אלה אינם מלמדים על שינוי נסיבות כלשהו, שיצדיק את בירורה מחדש של הבקשה לסעדים זמניים. בקשה קודמת נמחקה. העובדה שהמשיבים צפויים בינתיים להשלים בקרוב את השיפוצים (במה שנראה לערך כלוח הזמנים הצפוי מראש) ולאכלס את דירתם אינה מהווה "שינוי נסיבות" מהותי ורלבנטי, כזה היכול להצדיק בירור מחדש של בקשה דומה, גם אם מצומצמת קמעה, לסעדים זמניים. די בכך להביא לדחיית הבקשה. בית המשפט, וכמוהו הצד שכנגד, אינם יכולים להידרש לבחון שוב ושוב אותן בקשות לסעדים זמניים, גם אם צומצמו קמעה, כל עוד לא אירע דבר מה המצדיק את ההידרשות לבקשות אלה. נתתי בידי המבקשים את האפשרות להציג עילה להידרשות המחודשת; הדבר לא עלה בידם, שכן אין עילה כזו.