ת"א 52152-08-15

1. לפני תביעה שהוגשה על ידי קטין, יליד 2/10/00, והוריו, בגין רשלנות רפואית במעקב ההריון, בגינה לא אובחנה תסמונת דאון, בה לוקה הקטין.

2. התובעים טוענים, כי היולדת לא הופנתה, במהלך ההריון, לביצוע בדיקת שקיפות עורפית, אשר הייתה מגלה, בסבירות גבוהה את הליקוי ואת קיומה של התסמונת.

עוד טוענים התובעים, כי היולדת שקלה ביצוע דיקור מי שפיר, אולם לאחר שהרופאה המטפלת הפנתה את תשומת לבה לסיכון הכרוך בביצוע הבדיקה, בחרה שלא לבצעה.

בבדיקת US שבוצעה בתאריך 4/6/00 אובחנה הרחבה קלה של אגני הכילייה, אולם היולדת לא הופנתה להמשך בירור, אשר קרוב לוודאי היה מגלה את קיומה של התסמונת, ולו היה מתגלה קיומה, הייתה הוועדה להפסקת הריון נענית לבקשת ההורים להפסיקו.

3. התובעים צירפו את חוות דעתו של המומחה בתחום רפואת נשים ומיילדות – דר' רביע – הקובע, כי חובה היה על הנתבעים להפנות את היולדת לביצוע בדיקת שקיפות עורפית, או ליידעה בדבר אפשרותה לבצע את הבדיקה במימון עצמי, והימנעותו מלעשות כן מהווה חריגה מהפרקטיקה המקובלת.

במאמר מוסגר אציין, כי בקביעה זאת מסתמך המומחה על חוזר מנכ"ל משנת 2001, שאינו רלבנטי למועד ההריון נשוא כתב התביעה, ועל כן ספק אם יש בקביעה זאת ממש, מה עוד שלא צורף החוזר הרלבנטי המפרט את הבדיקות המומלצות במהלך ההריון הרלבנטי.

באשר לאי הפניית היולדת לדיקור מי שפיר – מחוות דעתו של המומחה עולה, כי למעשה לא הייתה אינדיקציה רפואית להפנייתה לדיקור מי שפיר, שכן תוצאת החלבון העוברי הייתה תקינה, אף אם לא הייתה אופטימלית.

המומחה מציין עוד, כי היה מקום להפנות את היולדת לביצוע תבחין מרובע, או ליידעה בדבר האפשרות לביצוע הבדיקה באופן פרטי, אולם לא עולה מחוות הדעת מדוע היה על הצוות הרפואי לבצע בדיקה זאת, אשר ספק אם הייתה בדיקה שגרתית במועדים הרלבנטיים.

עוד עולה מחוות דעתו של המומחה, כי כאשר אובחנה הרחבה קלה של אגני הכילייה, אשר יכולה לנבוע, בין היתר, גם מחמת קיומה של התסמונת, לא העמיקו הרופאים בביצוע הבדיקות הנדרשות, ולא ניסו לברר קיומה של תחלואה, הבאה לידי ביטוי, בין היתר בהרחבת אגני הכילייה, ולדבריו, אילו היו מעמיקים בבדיקות באותו מועד, סביר להניח כי היו מגלים את קיומה של התסמונת, ומאפשרים להורים לשקול הפסקת ההריון.