ת"א 52099-02-16 מ. א. חוף השרון נ' ג. מ. ראבוס הנדסה ובניה בע"מ ואח'

1.בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 23/4/17 במעמד המשיבה בלבד, וחייב את המבקש בתשלום מלוא סך התביעה בצירוף הוצאות משפט.

2.עיינתי בבקשה ובתגובה.

3.תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כך:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

4.ההתייחסות להליך של ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית של כל אדם לערכאות המשפט ולקיומו של דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט בעניינו. האופי החוקתי של זכות זו מקרין על הפרשנות הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו.

5.הפסיקה קובעת כי בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון האם נדרש ביטול של פסק הדין מתוך חובת הצדק. אם בית המשפט משיב על כך בשלילה, הרי שעליו לשקול שני שיקולים עיקריים - מה הייתה הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של הגנת המבקש אם יבוטל פסק הדין.

6.בענייננו ביום 23/3/17 הוגשה לתיק בית המשפט הודעתו החתומה של המבקש כי הוא מודע לחובתו להתייצב לדיון הקבוע ליום 23/4/17, ומכאן שאין מקום לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק.

7.מחדל אי התייצבותו של המבקש לדיון מצביע לטעמי על רשלנות ולאו דווקא על זלזול מופגן בהליך. אשר לסיכויי ההגנה של המבקש, הרי שלכאורה יש לטענתו כי לא שלט בחשבון הבנק של הנתבעת הנוספת סיכוי להצליח ומדובר בהגנה ממשית.