פלוני נ' שיבלי ואח'

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעת נזיקין שהוגשה ביום 28.8.15. התובע, יליד 1988, עבד בלול עופות שבקיבוץ חפציבה. הוא טוען כי ביום 28.2.12 במהלך עבודות שהתבצעו בכלוב עופות שבקיבוץ, פגע בו רכבו של הנתבע 1, ידו נמחצה בין כלוב שהועמס ע"י הרכב לבין כלוב לידו עמד, ונגרמו לו כתוצאה מכך נזקי גוף. בכתב התביעה המקורי טען התובע כי הנתבע 2 נהג ברכב ונתבעת 3 הינה חברת ביטוח אשר בטחה את רכבו של הנתבע 1. ביום 27.9.16 תיקן התובע את כתב התביעה והוסיף את הנתבע 4 כבעל דין, וטען כי הנתבע 2 או הנתבע 4 נהגו ברכב.

הצדדים הגישו תחשיבי נזק ובית המשפט הכין הצעה שלא השתכללה לכלל הסכם פשרה בתיק והתיק הועבר להוכחות. ביום 20.08.18 הצעתי לצדדים הליך גישור, שגם לא צלח. משלא השכילו הצדדים להגיע להסדר בינם לבין עצמם וגם לא מוכנים להסמיך את בית המשפט להכריע בסכסוך על דרך הפשרה, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב').

ב"כ התובע המלומד טוען, כי התובע נפצע בידו מפגיעת בובקט במהלך עבדותו בפינוי עופות מלולים בקיבוץ חפציבה בו עבד. התובע בתצהירו טען כי כאשר עמד ליד כלוב העופות הגיע הבובקט שעליו מונח כלוב עופות נוסף, עשה סבוב מהיר ליד התובע ופגע בידו של התובע עם הכלוב שהיה על הבובקט כך שידו של התובע נמחצה בין הכלוב שעל הבובקט לכלוב שלידו עמד. ב"כ התובע טוען כי עדותו של התובע הייתה עקבית לאורך כל הדרך וכך גם במסגרת ההליך שהתנהל בביהמ"ש בנצרת בתיק 19815-05-17 בנוגע לנזקי רכוש שנגרמו ללולים של הקיבוץ.

גם העד מאורו קנוביו אשר עבד באותה העת בלולים ועמד סמוך לתובע בקרות התאונה אישר שהיה ליד התובע בזמן שנפגע מהבובקט והוסיף כי ראה את ידו של התובע שבורה. ב"כ התובע הוסיף כי נתבע 1 הודה מפורשות בדיון ההוכחות מיום 24.10.18 כי לא ראה את התאונה (סעיף 12 לסיכומי התביעה). גם נתבע 4 העיד כי לא ראה בכלל את התאונה ולא היה באזור בזמן התאונה אלא עבד בלולים זאת בניגוד לעדות אותה נתן במסגרת תיק 19815-05-17 אשר התנהל בביהמ"ש בנצרת (סעיף 13 לסיכומי התביעה) שם אישר כי התובע נפגע מהבובקט. ב"כ התובע מציין כי עדות נתבע 2 לא הייתה מהימנה.

ב"כ התובע מוסיף כי כנראה נתבע 2 הוא זה שנהג בבובקט בניגוד לטענת נתבעת 3, אשר טוענת כי נתבע 4 הוא זה שנהג בכלי בזמן האירוע ולא היה לו כיסוי ביטוחי ומשכך תוקן כתב התביעה ע"י הוספתו של נתבע 4 לכתב התביעה. ב"כ התובע מוסיף כי אין זה משנה מי מבין הנתבעים נהג הנתבע 2 או הנתבע 4 שכן במועד התאונה שניהם אחזו ברישיון נהיגה המתיר נהיגה בבובקט ומחיל את הכיסוי הביטוחי של חברת הראל. עוד טוען ב"כ התובע המלומד כי אין מחלוקת באשר לרישיון הנהיגה של נתבע 2 ע"פ תעודת עובד ציבור אשר הוגשה ממשרד הרישוי ולפיכך יכול נתבע 2 לנהוג ולהפעיל את הבובקט.

באשר לנתבע 4 נטען כי ע"פ תעודת עובד ציבור שהוגשה ממשרד הרישוי החל מיום 09.08.11 ובמועד התאונה החזיק נתבע 4 רישיון דרגה 1 המתיר לו לנהוג במכונה ניידת לפי תקנה 179 לתקנות התעבורה תשכ"א -1961 ולכן היה מכוסה בביטוח אצל נתבעת 3 ולא כפי שטוענת נתבעת 3 כי היות ונתבע 4 לא עבר הדרכה לפי תקנה 39א(ט) לתקנות התעבורה הוא אינו אוחז ברישיון מתאים לנהיגה בבובקט ועל כן אין כיסוי ביטוחי בפוליסה. לדידו טענה זו כבר נדונה בעבר בבתי המשפט ונדחתה ונקבע כי העדר הדרכה אינה שוללת את הכיסוי הביטוחי (ת.א (מחוזי מרכז)49999-03-12 עיזבון המנוח ג.ב. ואח' נ' א.ג. ואח'), משכך יש לדחות את טענת נתבעת 3 הראל להעדר כיסוי ביטוחי. ב"כ התובע מציין לעניין הפוליסה ולטענת חברת הראל באשר לכיסוי ביטוחי מתחת לגיל 24 עם וותק נהיגה פחות משנתיים כי כלל לא קיים בפוליסה סעיף זה ואף העדה גב' מזרחי לא הפנתה בהצעת הביטוח להגבלה זו אלא הפנתה לסעיף ההשתתפות העצמית אשר כלל לא מראה הגבלת גיל אלא קובע השתתפות עצמית בשיעור יותר גובה.

ב"כ התובע טוען עוד כי הנתבעים ביצעו את עבודתם ברשלנות והפעילו את הבובקט בצורה פזיזה ובחוסר זהירות קיצוני ויש להטיל על הנתבעים רשלנות וככל שתתקבל טענת הראל כי השימוש בבוקט היה ללא רישיון נהיגה מתאים אזי יש להטיל אחריות על נתבעים 1-2 שאפשרו נהיגה בבוקט ע"י נהג נטול רישיון ואין לייחס שום אשם תורם לתובע היות והתובע עמד בצורה סטטית בזמן שעבד בספירת העופות ולא הייתה לו שום שליטה על העבודות או על שכירת שירותי הקבלן.

ב"כ נתבע 1 המלומד טוען, כי התובע נפצע פציעה קלה בידו וכי לתובע אין נכות כתוצאה מהתאונה. התובע בחר להגיש את תביעתו מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולא עומדת לו עילה חלופית. ב"כ הנתבע 1 טוען כי בכתב התביעה המקורי טען התובע כי נתבע 2 הוא זה שנהג בכלי ובכתב התביעה המתוקן טען כי נתבע 2 או נתבע 4 נהג בכלי בניגוד להצהרתו בחקירה הנגדית בביהמ"ש אשר העיד כי נתבע 4 הוא שנהג בכלי מה שמותיר ספק באמינותו של התובע. ב"כ הנתבע 1 מוסיף כי התובע לאחר חודשים ידע מי הנהג ובחר בכל זאת לנקוב בשם נתבע 2 כנהג בבובקט גם בכתב התביעה המתוקן.