עופר נ' בנימין ואח'

פתח דבר

1.זוהי תביעה כספית על סך 180,000 ₪.

על-פי זיכרון דברים שנערך ונחתם בין התובעת והנתבעים ב-23/9/2011 (להלן: "זכרון הדברים"), הוסכם כי התובעת תמכור לנתבעים דירתה שברח' העבודה 19, עפולה, והידועה כגוש 16709 חלקה 49 (להלן: "הדירה"), בתמורה של 1,535,000 ₪.

בסופו של יום, עסקת המכר לא יצאה אל הפועל, והתובעת מכרה את הדירה לצדדי ג', במחיר נמוך יותר מהמחיר שהוסכם בזיכרון הדברים.

סכום התביעה הינו ההפרש בין המחיר המוסכם על-פי זיכרון הדברים לבין התמורה שקיבלה התובעת ממכירת הדירה לצדדי ג', בשלב מאוחר יותר.

לחילופין, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום סכום הפיצוי המוסכם סך של 153,500 ₪, אשר מהווה שיעור 10% מסכום המוסכם בזכרון הדברים.

רקע עובדתי על קצה המזלג

2.כעולה מנסח הרישום (נספח 1 לתצהיר התובעת), קרן קיימת לישראל הינה הבעלים הרשום של הדירה. שכונת עובדים בעפולה אגודה שיתופית בע"מ הינה חוכרת ראשית, ואילו התובעת רשומה כחוכרת משנה של הדירה, התובעת את ירשה זכויותיה בדירה מהוריה המנוחים.

3.בניהול המשא ומתן בין הצדדים, לרבות חתימת זכרון הדברים, פעל מטעם התובעת גיסה יובל בראשי, אליו פנתה התובעת כדי לסייע לה במכירת הדירה .

4.בזכרון הדברים אשר נערך ע"י המתווך חיים טבע, נקבע בסעיף 7, כי : "הצדדים יחתמו על חוזה מפורט אצל עו"ד בתוך 40 יום מיום חתימת זכרון הדברים זה" (הסיפא של הסעיף נמחקה ע"י הצדדים – ס"י).

 וכן, בסעיף 8 לזכרון הדברים נקבע פיצוי מוסכם: "פיצוי מוסכם על הפרה יסודית של זכרון הדברים זה- 10% ממחיר הנכס הנ"ל".

5.בתאריך 05/10/2011 (12 ימים לאחר חתימת זכרון הדברים), ובטרם נערך ונחתם הסכם המכר, הודיעו הנתבעים לתובעת על ביטול זכרון הדברים הן בשיחת טלפון והן בכתב (נספח ב' לתצהיר הנתבעת 2).

6.ביום 29/10/2011 (לטענת התובעת, התאריך 29/6/2011 שמצוין במכתב מקורו בטעות סופר) (נספח 4 לתצהיר התובעת), שלח בא כוח התובעת מכתב לנתבעים ובו דרש תשלום פיצויי מוסכם. ביום 17/11/2011 השיב בא כוח הנתבעים במכתב (נספח ג' לתצהיר הנתבע 1) בו דחה טענותיה של התובעת, לרבות, זכאותה לקבלת פיצויי מוסכם.