ת"א 52065-06-15 בן עזרא ואח' נ' בית המכס אשדוד

1.עובד בנמל אשדוד נתפס יוצא מהנמל ברכב ובו סיגריות מוברחות. הרכב נתפס לצורך החרמתו. האם זכאי בעל הרכב להשבת הרכב בטענה כי לא ידע שהרכב משמש להברחה ולאור טענה להעדר מידתיות בין שווי הרכב לשווי המס שלא שולם בגין הסיגריות שהובלו ברכב?

המסגרת החוקית, הליך התפיסה וההליך הפלילי וטענות הצדדים

2. ביום 23.1.15, נתפס התובע 1 ביציאה מנמל אשדוד כאשר הוא נוהג ברכב תוצרת סקודה, מדגם "ייטי", מספר רישוי 52-545-53 (להלן: הרכב). בחיפוש ברכב נתפסו סיגריות חשודות כמוברחות. התובע 1 נעצר ושוחרר בתנאים וביום 25.1.15 נתפס הרכב לפי סעיף 188 לפקודת המכס (נוסח חדש), (להלן: הפקודה).

סעיף 188 (א) לפקודה מאפשר תפיסת ".. כל כלי הובלה וכל טובין שהם מחולטים או שיש יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים".

כלי הובלה שאינו כלי שיט וניתן לחילוט, מוגדר בסעיף 203 (ג) לפקודה:

"כלי הובלה שאינו כלי שיט ושימש בהברחה, או שימש ביודעין להוביל שלא כדין טובין מוברחים או מחולטים, יחולט למדינה."

ביום 15.3.15, הודיעה המדינה על חילוט הרכב. בהודעת החילוט נטען כי מחקירה ותצפיות שנערכו נמצא כי הרכב שימש להובלת סיגריות החשודות כמוברחות ונתפס כאשר ברכב סיגריות מוחבאות מתחת לרגלי התובע.

נקבע כי הרכב חולט למדינה מכוח הוראת סעיף 203 (ג) לפקודה ולתובע ניתנה הודעה כי במידה ולא יגיש תביעה להשבת התפוס בהתאם לסעיף 192 (א)(1) לפקודה, יראו את הרכב התפוס כמוחרם לטובת המדינה. בעקבות הודעה זו, הוגשה התביעה להשבת התפוס.

3.לטענת התובע הרכב הינו בבעלות אמו, התובעת, אשר רשומה ברישיון הרכב כבעלת הרכב. לטענתו הרכב הועמד על ידה לשימושו והתובעת מימנה את מרבית רכישת הרכב ולכן הוא בבעלותה.

התביעה נשענת על שני נימוקים האחד כי הרכב הוא בבעלות התובעת אשר לא הייתה מעורבת בהברחת הסיגריות. השני, כי אין זה מידתי לדרוש את החרמת הרכב, ששוויו כ - 140,000 ₪, בגין עבירה אשר העלמת המס הגלומה בה, בשיעור של פחות מ - 10,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי תכלית החילוט וההחרמה לפי הפקודה הינו סנקציה אזרחית, הנפרדת מההליך הפלילי, ועל כן אין מקום להתחשב בעלות המס בגין הטובין שהוברחו, לאור המטרה ההרתעתית בבסיס סמכות זו.