ת"א 5206-12-12 China Civil Engineering Construction Corporation נ' שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ ואח'

1.עסקינן בבקשת הנתבעות (להלן: "המבקשות") להורות לתובעת (להלן: "המשיבה"), שהינה חברת בת של חברת הרכבות הממשלתית של הרפובליקה העממית הסינית, הרשומה כחברת חוץ במרשם החברות הישראלי (ראה סעיף 8 לכתב התביעה), להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיהן בסך שלא יפחת מ- 10,000,000 ₪.

הבקשה סומכת על הוראת סעיף 353א. לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

2.הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית על סך של 100,000,000 ₪ שהגישה המשיבה כנגד המבקשות.

כתבי הגנה הוגשו וכן תביעה שכנגד, אשר הועמדה על סך של כ- 62,000,000 ₪ .

3.בבסיס הבקשה מונחות טענות הנוגעות לקושי להיפרע הוצאות מהמשיבה בהיותה חברה זרה הנעדרת נכסים בישראל.

4.המשיבה עותרת לדחיית הבקשה הן מהטעם כי "הינה חברת ענק בינלאומית, בעלת איתנות פיננסית בלתי מעורערת", המחזיקה בנכסים רבים בישראל (ציוד ) ובהונג קונג והן מהטעם שבנסיבות הענין משמדובר "בהליך ובו תביעות הדדיות בהיקפים שקולים, יחסית" אין הצדקה לחייבה בערובה.

המסגרת הנורמטיבית

5.הוראת סעיף 353א. לחוק החברות מסמיכה את בית המשפט להורות לתובעת שהינה "חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת" להפקיד "ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" אלא אם "סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

6.הוראה זו יוצאת מנקודת מוצא לפיה חיוב חברה בהפקדת ערובה הוא הכלל (ראה: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ), כאשר בית המשפט ימנע מלעשות שימוש בסמכותו בהתקיים אחת משתי חלופות, אשר הנטל להוכיחן מוטל על החברה; קרי התובעת – המשיבה שלפני.

הראשונה - אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין;