ת"א 51943-10-14 תקווה שירותי בריאות ורווחה (ע"ר) נ' מועצה מקומית בסמת טבעון ואח'

הנתבעים 2-4, שהם (בהתאמה) ראש המועצה המקומית הנתבעת 1 (להלן: "המועצה"), גזבר המועצה, והחשב המלווה של המועצה מטעם משרד הפנים, הגישו בקשה להכרה בחסינות עובדי ציבור, בהתאם לסעיפים 7א.7ג. לפקודת הנזיקין. התובעת מתנגדת נחרצות לבקשה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, וכן לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון בבקשה לסעד זמני, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל.

עניינה של התביעה בשלושה הסכמים בכתב שנחתמו בין התובעת והמועצה, בתקופת כהונתו של ראש המועצה הקודם:

(א) פרויקט "עיר ללא אלימות", חוזה מיום 20.5.12;

(ב) תכנית "מעגן ואור", חוזה מיום 17.12.12;

(ג) תכנית "הפעלת מועדוניות", חוזה מיום 21.1.13.

אף שהדבר אינו רלבנטי במישרין להכרעה בבקשה זו, יוער כי מדובר בתוכניות המופעלות, בעיקרן, על בסיס תקציבים ובהתאם לכללים של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, ובהתאמה: המשרד לבטחון פנים; משרד החינוך; משרד הרווחה.

עוד יצויין כי לגבי שני החוזים הראשונים אין מחלוקת כי אכן נחתמו ע"י בעלי התפקידים הרלבנטיים במועצה, בעוד שלגבי השלישי נטען כי לא נחתם ע"י גזבר המועצה כלל, וכי החתימה הנחזית כחתימתו של החשב המלווה זויפה.

המועצה, באמצעות בעלי התפקידים הרלבנטיים, הודיעה לתובעת על הפסקת פעילותה של התובעת לפי החוזים. לטענת המועצה, והמבקשים בבקשה שבפניי, הדבר נעשה בעיקר מכיוון שלאחר בדיקה מחודשת ויסודית של כל חוזי ההתקשרות שהתנהלה במועצה, המצויה בגרעון כספי ובתכנית הבראה, התגלה כי עובר להתקשרות עם התובעת לא נערכו מכרזים בהתאם להוראות הדין, כמתבקש מההיקף הכספי הניכר של ההתקשרות. זאת, בנוסף לטענות בדבר ניהול לקוי של פרויקט עיר ללא אלימות, אשר מצאו ביטוי בדו"ח ביקורת מיום 20.2.14.

התובעת הגישה תובענה זו במסגרתה ביקשה, בין השאר, סעד של אכיפת ההסכמים ומתן צו מניעה. יחד עם התובענה הגישה התובעת בקשה לצו מניעה זמני אשר יאסור על המועצה להתקשר עם גורמים אחרים בנוגע להפעלת הפרויקטים והתכניות נשוא ההסכמים, או להפעיל אותם בעצמה. לאחר דיון בבקשה לסעדים זמניים, דחיתי את בקשתה. סיום ההתקשרות בין התובעת והמועצה הוא, אפוא, בבחינת עובדה מוגמרת. נותרה לדיון תביעתה הכספית של התובעת, בסכום של כ- 572,000 ₪ (קרן). זוהי התביעה התלויה ועומדת עתה, לגביה הוגשה בקשת המבקשים לחסינות.

הקריטריונים להכרה בחסינות של עובד ציבור, בשונה מעובד מדינה, הובהרו בפסיקת בית המשפט העליון [ע"א 1649/09 פלקסר נ' מדינת ישראל (11.8.2014) ("ענין פלקסר"), ואין צורך לשוב ולפרטם.