ת"א 5183-07-15 השכל נ' בן קיש

בפניי בקשת התובע להורות על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

הנתבע בתגובתו עותר לדחיית התביעה ולחלופין למחיקת התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות הריאליות שנגרמו לו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה ומשחלף המועד להגשת תשובה - אני מורה על מחיקת התביעה.

יובהר כי סעד של דחיית התביעה הינו סעד חריג שבית המשפט ינקוט בו במקרים קיצוניים המצדיקים זאת ואין זה המקרה שבפניי.

לעניין ההוצאות -

פסיקת הוצאות לבעל דין שזכה בריבו - הכלל

רוח הפסיקה הנושבת מבית המשפט העליון בכלל, ובשנים האחרונות בפרט, הינה כי בעל דין שזכה בריבו זכאי לפסיקת הוצאות ריאליות, מידתיות, סבירות והכרחיות אשר יביאו בחשבון את העלויות בהן נשא בפועל, או התחייב לשאת בהן, במסגרת ניהול ההליך על ידו או כנגדו.

בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (פורסם בנבו, החלטה מיום 30.6.05) פרש כב' השופט מרזל את השיקולים שצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לפסוק הוצאות לבעל הדין הזוכה בזו הלשון:

"כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (השוו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק (טרם פורסם). הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך (השוו Crains הנ"ל, בעמ' 488). לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין (השוו Rechberger הנ"ל, בעמ' 71). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v Home Office, [2002] 1 W.L.R. 2450, הלורד Woolf). פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו".

ובהמשך:

"נקודת המוצא לפיה ההוצאות שיפסקו יהיו הוצאות ריאליות מקדמת את הצדק כלפי הצד שזכה בדינו ויש בה כדי לשמור על קניינו כמו גם לקדם במידה מסוימת ניהול יעיל של הליכי אמת בבתי המשפט. יחד עם זאת, הכפפת נקודת מוצא זו לדרישות של סבירות, הכרחיות ומידתיות בהתחשב בכלל נסיבות העניין, באה למנוע מצב בו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה תוך הרתעת יתר של בעלי הדין, יצירת חוסר שוויון, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. שנית, לשון התקנות אינה קובעת אמנם את שיעור ההוצאות שיש לפסוק אולם הן בתקנה 512 והן בתקנה 513 יש יסוד לרעיון לפיו אין הכרח כי שיעור ההוצאות שיפסק יהיה תמיד השיעור המלא".

מן הכלל אל הפרט

כעולה מהפסיקה שהוצגה לעיל ומההלכות המנחות לעניין זה, בית המשפט נדרש לבחון מהן ההוצאות שהוצאו בפועל אולם בבדיקה זו לא די. נדרשת גם בחינה לגופו של עניין תוך הפעלת שיקול דעת בדבר מידתיות ההוצאות וסבירותן אל מול סוג התביעה, אופי ההליך, אופי ניהולו ותוצאתו. הגם שהתובע עתר למחיקת התביעה בשלב זה תוך חיסכון בזמן שיפוטי, הליכים והוצאות נוספות, הרי שאין בנתון זה לבדו כדי לשלול מהנתבע את ההוצאות שנגרמו לו עד כה, הגם שלא היה מיוצג בשים לב לכך שהציג קבלה לעניין קבלת ייעוץ וסיוע בעריכת כתב הגנה (שלא הוגש על ידי עו"ד אלא על ידי הנתבע בעצמו).