ת"א 51668-03-16

1. לפני כתב תביעה אשר הוגש על ידי פלונית, ילידת שנת 1993, עקב נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתרשלות של רופאי בית החולים לניאדו ומכון ההדמייה.

2. מכתב התביעה עולה, כי במהלך 4/13 החלה התובעת לסבול מכאבי גב תחתון.

בתאריך 10/2/14 הופנתה התובעת לביצוע בדיקת CT מותני+סקראלי. בבדיקה נקבע, כי התובעת לא סובלת מבעיה רפואית בעמוד שדרה, עם זאת הודגם, באופן חלקי, תהליך תופס מקום על גבי השחלה השמאלית, והרדיולוגית (נתבעת 3) סברה, כי יש להפנות את התובעת לביצוע CT בטן עם חומר ניגודי, או בדיקת MRI מאחר שהממצא שהתגלה לא הודגם במלואו, עקב טווח הסריקה.

3. בתאריך 13/4/14 פנתה התובעת לרופא קופת חולים עם תוצאות בדיקת ה – CT, והוא הפנה אותה לגניקולוגית לצורך ביצוע US לשם בירור טיב הממצא באגן.

4. התובעת לא הספיקה להיבדק על ידי הגניקולוגית, שכן בתאריך 16/4/14 נתקפה בכאבי בטן קשים, בגינם הגיעה למחלקת המיון בבית החולים "לניאדו". עם קבלתה, נערכה לה בדיקת US, אשר הדגימה ממצא ציסטי על השחלה השמאלית, ועל כן היא אושפזה במחלקה הגניקולוגית בבית החולים.

התובעת טוענת, כי אישפוזה באותם ימים חל בחול המועד פסח, ועל כן בכל יום היה רופא תורן אחר, כאשר לא היה תיאום בין הרופאים, כפי שעולה מהרשומה הרפואית הכוללת אבחנות רבות.

בתאריך 19/4/14, מוצאי שבת, ולמרות שלא הייתה כל הרעה במצבה, כנטען על ידה, החליט הגניקולוג – הנתבע 1 – לבצע לה ניתוח לפרוסוקפיה חוקרת, לדבריה, למרות שלא הייתה כל דחיפות, או צורך לביצוע ההליך הכירורגי.

התובעת טוענת, כי ביצוע הניתוח לא אושר על ידי גורם רפואי בכיר, ומהרשומה הרפואית עולה, כי הכונן לא היה זמין, ולמרות זאת החליט הנתבע 1 לבצע את הניתוח, בדחיפות וללא קבלת אישור לביצועו.

התובעת טוענת, כי עם תחילת הניתוח הבין הנתבע 1 כי התובעת איננה סובלת מבעיה גניקולוגית, אולם חרף זאת, החליט להמשיך את הניתוח בלא לזמן כירורג.

במהלך הניתוח וכריתת הגידול, קרע הנתבע 1 את העורק ההיפוגסטרי, דבר לגרם לדימום רב. הנתבע ניסה לחסום את הקרע עם סיכה, אולם אז נפגע גם העורק האילאגי. בשלב זה, ועקב הדימום הרב, הוזעקו מבתיהם שני כירורגים כדי לסייע בידו, והם אלו שתפרו וחסמו את העורקים שנפגעו, בין היתר באמצעות סיכות.