ת"א 51655-05-15 אלקטרה בניה בע"מ נ' מלון לאס וגאס בתל אביב בעמ ואח'

בקשה "דחופה בהולה" למתן צו כבר במעמד צד אחד ועוד קודם הגשת תביעה, לעיכוב מימושה של ערבות בנקאית. הבקשה, שהובאה היום לעיוני, נסבה על ערבות שצפויה להיות ממומשת מחר, 28.5.15. מטעם זה הוגשה הבקשה בבהילות רבה (אף שעלה בידי ב"כ המבקשת לערוך בקשה רבת רושם וסדורה להפליא), בלא הליך עיקרי. מחמת אותה בהילות באה החלטתי שהיא על דרך של קיצור נמרץ, אף שבחנתי כמובן את כל טענותיה של המבקשת.

1.המבקשת התקשרה בהסכם לביצוע עבודות בניה עם המשיבה 1. בגדרי ההסכם התחייבה המבקשת למסור בידי המשיבה 1 ערבות בנקאית (סעיפים 2.9 ונספח ח' להסכם, שהוא נספח 4 לבקשה), שסכומה (קרן, נכון למועד הנפקתה בשנת 2011) כ-1.5 מיליון ₪ (נספח 1 לבקשה). בהתאם לטיוטת נוסח הערבות (נספח ח' להסכם) אמורה היתה הערבות שלא להיות בת הסבה; בפועל בשל טעות (לטענת המבקשת) לא נכלל איסור הסבה זה בגדרי הערבות שנמסרה. שינוי נוסף שאין המבקשת מרחיבה בו הוא שהערבות הוצאה לבסוף בידי המשיב 3 (להלן: בנק לאומי) לא רק לטובת המשיבה 1 כי אם גם לטובת המשיב 2 (להלן: בנק אוצר החייל), שהוא הבנק המלווה של הפרויקט. תוקף הערבות הוארך מעת לעת ונכון להיום הוא יום 31.7.15.

2.המבקשת ביצעה לטענתה כל התחייבויותיה. המשיבה 1 הסבה זכויותיה למשיבה 4. המבקשת, ניתן להבין, לא מיחתה, אלא עברה לפעול מול המשיבה 4, ואכן אף אין איסור בהסכם על הסבת הזכויות בידי המזמין (סעיף 5.3 לנספח א' להסכם נספח 4 לבקשה). הערבות, טוענת המבקשת, לא הוסבה עם זאת. ההסבה למשיבה 4 הניבה שינוי ברוח שיתוף הפעולה שבין הצדדים, שהגיעה כדי התראות מזה תקופה ארוכה של המשיבה 4 על כוונתה לפעול למימוש הערבות, ולכך שהמבקשת, תחת מחאה ועל מנת למנוע את המימוש, פעלה לבצע תיקונים שונים בפרויקט. לשיטת המבקשת, שלב הביצוע מאחורה, ועתה אנו מצויים מעשית בשלב הבדק, אף שטרם הסבה את הערבות, שהיא לשיטתה ערבות ביצוע, בערבות בדק, משטרם קיבלה את התשלומים בגין ביצוע העבודות.

3.ביום 20.5.15 פנה בנק אוצר החייל לבנק לאומי בדרישה למימוש חלקי של הערבות, באופן שישולם לו סכום של 450,000 ₪. בנק לאומי השיב כי כיוון שגם המשיבה 1 היא מוטבת, נדרש אישורה למימוש הערבות והעברת הכספים לבנק אוצר החייל. המשיבה 1 מסרה הסכמתה ביום 25.5.15 (נספח 3 לבקשה). בנק לאומי אמור להעביר את הכספים לשיטת המבקשת ביום 28.5.15, שלושה ימי עסקים מן הדרישה. מכאן הבקשה הבהולה לעיכוב המימוש.

4.המבקשת, ערה היטב להלכות הנסבות על ערבויות בנקאיות אוטונומיות ואי עיכוב מימושן אלא בהתקיים החריגים הצרים מן הצר בפסיקה, מעלה בבקשתה המפורטות להפליא מספר פרופוזיציות.

5.טענה אחת היא כי אין מדובר בערבות בנקאית אוטונומית, אלא "סמי אוטונומית" (כפי שנזכר כבר בהקשרים אחדים בפסיקה), במובן זה שהיא מקושרת לעסקת היסוד: הערבות ניתנה לפי האמור בה "בקשר להתחייבויותיו לביצוע עבודות בפרוייקט בניה ... במסגרת חוזה הבנייה". הזיקה לעסקת היסוד מקעקעת את האוטונומיות ומחייבת צלילה לעסקת היסוד ולשאלת הפרתה.

סברה זו אינה נחזית בעלת עוצמה (ומובן שכל הקביעות כאן הן לכאורה בלבד, בשים לב לשלב הדיוני של ההליך). אם עסקינן בנוסח ההסכם, הרי שראוי היה למבקשת להפנות מפורשות לאותו סעיף בהסכם המגדיר את טיבה של הערבות הנמסרת, והוא סעיף 2.9 (בנספח 4):

"ערבות פיננסית אוטונומית אשר ניתנה להבטחת ביצוע החוזה ותקופת הבדק שלאחריו על ידי הקבלן, מצורף לחוזה זה ומסומנת כנספח ח'" (ההדגשה הוספה, א"צ)

קיים קושי גם לנסות ולהיבנות מן ההסכם, בכל הנוגע להבנת הערבות ולשאלות של הפרתו, אך לא להידרש להגדרת הערבות בהסכם עצמו.

טעם נוסף המקהה מעוקצה של הטענה: קישור הערבות לעסקת היסוד יכול להשליך על עקרון ההתאמה, ובמקרים חריגים אפשר אמנם שישליך על האוטונומיות של הערבות (המבקשת מפנה להליך מסויים בערכאה דיונית), אולם לרוב, הזיקה לעסקת היסוד לא תקעקע את האוטונומיות של הערבות (השוו: בר"ע 46/71 מדינת ישראל אף יבוא המזון נ' החברה הא"י לקירור ואספקה בע"מ, פ"ד כד(1) 529 (1971); רע"א 270/87 רובין נ' פמר, פ"ד מא(3) 753 (1987). אעיר, בלא להרחיב כאן, כי בחינה יסודית של מכלול הנסיבות שלפנינו מקשה עד מאד, לכאורה, על הסברה כי מדובר המצב החריג שבו אזכור עסקת היסוד גורע מן האוטונומיות של הערבות.