ת"א 51646-05-14 חי נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עובדות המקרה, אך הם חלוקים בשאלה אם מדובר בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

משלא היתה מחלוקת בשאלה העובדתית, הוחלט כי תוכרע תחילה שאלת החבות.

עובדות המקרה וטענות הצדדים

1. כאמור, הצדדים אינם חלוקים באשר לנסיבות התאונה, אשר תוארו בתצהיר התובעת כדקלמן:

   "הפעלתי ברכב מכשיר חניה 'איזיפארק', הצמדתי אותו לחלון המושב שליד הנהג (הפונה לכיוון המדרכה) ונכנסתי לחנות, יחד עם שתי בנותיי ורעייתו של בן דודי. מאחר שיש לשלם עבור החניה רק עד השעה 18:00, יצאתי מהחנות בשעה 18:17 על מנת להפסיק את מכשיר החניה (בנותיי וקרובת משפחתי נותרו בחנות).

    

   היה גשום באותה עת ולכן נכנסתי אל הרכב, ישבתי על המושב הסמוך למושב הנהג, ושם הפסקתי את החניה במכשיר האיזיפארק.

    

   במהלך היציאה, הוצאתי את רגלי הימנית מן הרכב ונתמכתי עם ידי השמאלית בדלת הרכב על מנת להתרומם. הוצאתי את רגלי השמאלית מהרכב ואיך שבאתי לעמוד על שתי רגליי מחוץ לרכב ובטרם סגרתי את הדלת, החלקתי לפנים על הרצפה הרטובה, ונפלתי ארצה לפנים על צד שמאל וכתפי השמאלית".

    

2. לטענת התובעת, התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, שכן, מדובר בירידה מרכב, הקשורה לשימוש ברכב מנועי; על פי הפסיקה, הירידה מן הרכב הינו שלב נרחב יותר שיש להרחיבו בהתאם לנסיבות. עליה וירידה מהרכב, הקשורה לתשלום חניה, כלולה בהגדרה הרחבה של שימוש תעבורתי וסיכון תעבורתי, וכן תשלום עבור חניה, הינו חלק בלתי נפרד מהשימוש ברכב. זוהי גם מדיניות רצויה של המחוקק, אשר קבע שחניה ללא תשלום מהווה עבירה.