ת"א 51555-05-13

בקשה לחיוב בערובה להוצאות

1.הנתבעת מבקשת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיה. נטען כי התובעת היא חברה ריקה מנכסים ופעילות, כי עליה להוכיח שיש בידה לשלם את ההוצאות שייפסקו נגדה אם תפסיד בתביעתה, וכי סיכויי התביעה אינם גבוהים בלשון המעטה.

2.תביעת התובעת היא לסכום של כ-6.3 מיליון ₪, והשלב בו מצוי הדיון הוא לאחר שנשמעו הראיות בתיק, והוא קבוע לשמיעת סיכומים בעל-פה בסוף חודש זה.

3.בקשה לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות (תקנה 519 לתקסד"א) נועדה למנוע, במקרים המתאימים, מצב בו הנתבע מוציא הוצאות לצורך ניהול התביעה, כשיש חשש שהוצאות אלה לא ישולמו לו על ידי התובע, במקרה בו בית המשפט יקבע כי על התובע לשלם לנתבע הוצאותיו. יוזכר כי הוצאות כוללות הן שכר טרחת עורך דין והן הוצאות משפט (תקנה 511 (א) לתקסד"א). נתבעת תעתור, אפוא, בבקשה לחיוב בערובה להוצאות על מנת למנוע הוצאת ההוצאות האמורות, בלא שתינתן ערובה להשבתן.

4.בענייננו, לאור השלב המאד מתקדם בו מצוי התיק, ברור כי חלק הארי של ההוצאות הוצא כבר על ידי הנתבעת. כמו כן, מקום בו עסקינן בתובעת שהיא חברה, לא היה צורך להמתין עד לאחר שמיעת הראיות, על מנת להגיש בקשה לחיוב בערובה להוצאות, וניתן היה להגישה בשלב מוקדם יותר, לנוכח קיום חזקה כי על חברה להפקיד ערובה להוצאות, והנטל מוטל עליה לסתור חזקה זו. גם אם התגלו במהלך שמיעת הראיות עובדות המחזקות את טענות הנתבעת בעניין זה, לא הייתה צריכה הנתבעת להמתין עד שלב מאוחר מאד זה על מנת להגיש את הבקשה, וקיים שיהוי בלתי מבוטל בהגשת הבקשה.

5.במצב דברים זה, ולאור השלב המתקדם מאד בו מצוי התיק, וכן השיהוי הרב בהגשתה, אין מקום להיעתר לבקשה, ואין לפיכך גם מקום לבחינתה לגופה.

6.הבקשה נדחית, אפוא, ומשלא התבקשה תגובה, אין גם חיוב בהוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ה, 05 מאי 2015, בהעדר הצדדים.