ת"א 51554-01-16 חפץ ואח' נ' עודה

בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות ביום 20.10.2016.

אין חולק, כי המבקש (בעצמו או באמצעות ב"כ) ידע על ההליך, לכל המאוחר, כבר ביום 9.2.2016, ואף הגיש בקשה לתיק ביום 10.7.2016. חרף זאת, לא הוגש כתב הגנה.

להבהרת העניין יצוין, כי בין המבקש לבין חברת שפירים חברה לבניה בע"מ – שהמשיב 1 הוא מבעלי מניותיה – התנהל הליך בבית הדין האזורי לעבודה, שם הושג הסכם פשרה ביום 16.2.2016, ונקבע כי על החברה לשלם למבקש סכום כסף, זאת במסגרת הסכם כולל הממצה, לפי לשונו, את כל טענות הצדדים (שם) זה כלפי זה. המשיבים כאן לא היו בעלי דין בהליך בבית הדין לעבודה.

התביעה שם נגעה ליחסי העבודה בין המבקש למעסיקתו. התביעה כאן נוגעת לליקוי בניה נטענים בעקבות עבודה שביצע המבקש למשיבים, באופן אישי.

בבקשה מתייחס המבקש לכך, שהמשיב 1 היה נוכח באותו דיון בו הושג הסכם הפשרה בתיק המקביל, ולא הזכיר את דבר הגשת תביעה זו. המבקש סבור ששתיקת המשיב נגועה בחוסר תום לב, והובילה להימנעותו מלהגן על מלוא עניינו לפני גיבוש הפשרה. המבקש אינו נותן הסבר לכך שבא-כוחו, שקיבל את כתב התביעה ביום 9.2.2016 כאמור, שבוע לפני הדיון, לא עשה דבר כדי להגן על עניינו בעת גיבוש הפשרה. המבקש גם אינו מסביר מדוע לא הוגש כתב הגנה מאז ועד למתן פסק-הדין, 8 חודשים מאוחר יותר.

זאת ועוד – בתביעה הנוכחית, לאחר שהושגה הפשרה בהליך השני, התבקש וניתן עיקול זמני על הכספים שעל החברה לשלם למבקש על פי הפשרה. חרף ידיעתו אודות העיקול, כל שעשה המבקש היה להגיש, בתיק זה שבפני, בקשה למתן הוראות לחברה בנוגע ליישום הסכם הפשרה. בקשה זו נדחתה, כמובן, אולם החשוב הוא שהמבקש לא מצא לנכון להגיש בקשה לביטול העיקול הזמני, או – שוב – כתב הגנה.

מדובר בסדרה של מחדלים דיוניים חמורים, לאורך תקופה ממושכת, שאין מקום להסכין עמם ולאפשר למבקש, עתה, לבטל את פסק-הדין כדי שיתאפשר לו להגיש כתב הגנה במועד כה מאוחר. דברים אלה נכונים במיוחד מקום בו טענות ההגנה של המבקש אינן מועלות באופן מפורט וברור בבקשה ובתצהיר, וכל טרוניותיו הן בשאלות של תום לב המשיבים בניהול ההליך.

בנסיבות אלה, אפוא, דין הבקשה להידחות, ואני דוחה אותה. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך של 900 ₪.