ת"א 51538-09-12 נג'ם(אסיר) נ' סלאחה ואח'

רקע כללי

1. ענייננו בתביעה לביטול פסק דין שניתן ביום 15.4.2007 במסגרת ת"א 4359/04, שאישר ונתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים.

2. הצדדים להליך הם בעלים של חלקות מקרקעין סמוכות בכפר בית ג'ן. התובע הוא הבעלים והמחזיק בחלקה 16 בגוש 19518 והנתבעים בחלקה 15 באותו גוש.

   בין אביו של התובע, שפיק נג'ם ז"ל לבין הנתבע 1 (אביו של הנתבע 2) נרקמה עסקת חליפין עוד משנות השמונים לפיה ניתנה למשפחת נג'ם זכות שימוש בכביש המשמש את חלקתם ומוביל לדירת מגוריהם, הנמצא בחלקה 15 השייכת לנתבעים ומנגד קיבלו הנתבעים לשימושם שטח בחלקה 16, השייכת למשפחת נג'ם.

   הצדדים פעלו לפי הסכם זה שנים עד שנקלעו למחלוקת שהביאה את הנתבעים, סעיד וסלמאן סלאלחה (להלן: "משפחת סלאלחה" או "הנתבעים") לנקוט בהליכים משפטיים שמטרתם לאשרר את הסכם החליפין ולהצהיר על תוקפו. התובע ואביו ז"ל, נגדם הוגשה התביעה, לא הכחישו את קיומו של ההסכם אם כי טענו להפרתו ע"י משפחת סלאלחה ועתרו בתביעה שכנגד שהגישו באותו הליך לחייבם בתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב כך.

3. התביעה והתביעה שכנגד נדונו בבימ"ש השלום בקריות במסגרת ת"א 4359/04, לפני כב' השופטת דגן (להלן: "ההליך הקודם"); משפחת סלאלחה יוצגה אז כמו היום, ע"י עו"ד ד"ר שפיק מרעי. משפחת נג'ם יוצגה ע"י עו"ד מאדי דאהר.

4. ביום 12.4.2007 הודיעו הצדדים בדיון שהתקיים במעמדם על הסכם פשרה שגובש ביניהם וביקשו ליתן לו תוקף של פס"ד. את פסה"ד שניתן וההסכם שאושר מבקש התובע (להלן: "נג'ם" או "התובע") במסגרת תביעה זו לבטל כשהוא טוען בעיקר לפגמים בכריתת ההסכם ולהפרתו בידי הנתבעים.

5. טרונייתו של נג'ם כנגד פסה"ד והסכם הפשרה אינה חדשה והחל הוא בהעלאתה, אם כי בווריאציות שונות, חודש בלבד לאחר מתן פסה"ד. את דרכו הארוכה מאז החל בהעלאת טענות כנגד הכרעת ביהמ"ש בהליך הקודם בשאלת ההוצאות, הכרעה שניתנה בהסכמת הצדדים לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וכנגד בא כוחו אשר לטענתו לא הסביר לו את המשמעות של הכרעה על דרך הפשרה; משם הרחיב את היריעה והחל בהעלאת טענות כנגד הנתבעים אשר לטענתו הציגו בדיון שהתקיים ביום 12.4.07 הסכמות שונות מההסכמות האמיתיות שהושגו ביניהם, זייפו מסמכים להוכחת זיקתם לחלקה 15 ולא עמדו בהסכמות. בהמשך ובמהלך ארבע שנים תמימות, ניהל הליכים שונים לפי פקודת ביזיון בימ"ש ומשנחל כישלון הגיש תביעתו זו לביטול פסה"ד.

6. את ההליך כאן וחלק מהליכי הביזיון בחר התובע לנהל ללא ייצוג, כשהוא למעשה מעלה שלל של טענות ומפנה להוראות חוק שונות, מכל תחומי המשפט כולל המשפט הפלילי ! ומעלה טענות כנגד הנתבעים והתנהלותם, התנהלות בא כוחם, בא כוחו הקודם, ביהמ"ש בהליך הקודם ואף במשתמע כנגד ערכאת הערעור לפניה נידון ערעור שהגיש על החלטות שניתנו בהליך הביזיון. התנהלות זו של התובע הקשתה עד מאוד על תיחום המחלוקת בתיק ועל ירידה לסוף דעתו ואף על ההבחנה בין עיקר לטפל. עם זאת, ואולי בשל זאת, נעשה מאמץ כביר ע"י ביהמ"ש להבנת טענותיו של התובע ברמה העובדתית ולסווגן למשבצת המשפטית הרלוונטית ובמהלך הדיונים הרבים שהתקיימו נעשה ניסיון ממשי להביא את הצדדים להסכמות באותם חלקים 'כואבים' לתובע בהסכם הפשרה, ועל אף שהדרך לא היתה קלה, בהחלט היתה אפשרית גם בזכות נכונותם הכנה של הנתבעים ובא כוחם להגיע להבנות. בכמה צמתים בהליך נדמה היה כי פסע בלבד מפריד בין הצדדים להסדר מוסכם, אלא שבסופו של יום הדבר לא הסתייע והתובע עמד על ביטול כל הסכם הפשרה בהליך הקודם ועל 'פשרה' בתנאים שלו, כפי שטרח וניסחם בכתב לביהמ"ש, וחבל שכך.

   על אף שאולי ניתן היה להבין לליבו של התובע כי חש כמי שיצא מההליך הקודם ו"ידו על ראשו" בשאלת ההוצאות ועל אף שבראייה הכוללת ניתן למצוא ניצוץ של צדק בחלק מהטענות שהעלה, אין כל עילה לביטול פסה"ד וככל שיש לתובע תרופה, טמונה היא בדין הכללי כפי שיורחב בהמשך.

   ההליכים בתיק הקודם