ת"א 51531-02-15 סינלניקוב ואח' נ' זוברינוביץ'

לפניי בקשה לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ, בטענה שקיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מהארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, דבר שיש בו כדי להכביד על ניהול ההליכים בתיק זה ועל ביצוע פסק הדין, במידה והתביעה תתקבל.

1.הבקשה נוגעת לתביעה כספית, על סך של 75,000 ₪, שהגישו המבקשים (התובעים) נגד המשיב (הנתבע), וזאת בגין חוב כספי, שלטענת המבקשים, נצבר לחובת המשיב, בעקבות אי פירעון הלוואה שהעמידו המבקשים לטובת המשיב.

2.ביום 23.2.15 הוחלט שאין מקום לדון בבקשה במעמד צד אחד, על כן נקבע דיון במעמד שני הצדדים ליום 26.2.15.

המשיב לא התייצב לדיון ביום 26.2.15 ומטעמו התייצבה בתו, ולבקשתה ובשל טיפול רפואי שהמשיב עבר באותו יום הדיון נדחה וניתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב עד למועד הדיון ביום 10.3.15. ביום 10.3.15 הוארך תוקף הצו עד להחלטה אחרת.

ביום 26.3.15 התקיים דיון נוסף במעמד שני הצדדים שבמסגרתו נחקר המשיב. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

דיון

3.לטענת המבקשים, בשנים 2009-2010, הילוו למשיב, סכומי כסף שונים המסתכמים בסך של 75,000 ₪, אולם, מזה כחמש שנים מתחמק המשיב מהשבת החוב. לטענתם, המבקש מנהל את חייו גם בישראל ומחוצה לה, ובמשך תקופה ממושכת הוא אף נעדר מהארץ לצרכים אישיים ועסקיים. על כן, קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות ומכך עולה החשש שמא אם לא יוטל צו עיכוב יציאה מן הארץ, הוא עלול לברוח מהארץ ולהכשיל ביצוע פסק הדין נגדו.

4.מנגד טען המשיב, כי רק בתאריך 3.6.12 קיבל מעמד של אזרח ישראלי ותעודת זהות. עם קבלת אזרחות הוא החליט להשתקע בארץ, אולם, לטענתו הואיל וכל רכושו וענייניו השונים נותרו בבלרוס, הוא נאלץ לנסוע לשם לצורך הסדרת העניין ולצורך הטיפול בהליכים המשפטיים בעניין עזבון אביו, כמפורט בהרחבה בתצהירו. לטענתו, אין בכוונתו לצאת מהארץ לצמיתות כשמרכז חייו הוא כאן בארץ עם משפחתו, וגם לאור מצבו הבריאותי שמחייבו להישאר כאן. המשיב הוסיף וטען, כי אין כל תועלת במתן הצו נגדו ואין בעיכוב כדי לסייע בגביית החוב הנטען. מה גם, לטענתו, לא הוכחה עילת תביעה נגדו.

5.תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת, כי בית המשפט רשאי להורות על עיכוב יציאתו של הנתבע מן הארץ "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי "קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממשוכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין".

בנוסף להוראה הקונקרטית של תקנה 384 לתקנות, יש לתת את הדעת להוראה הכללית בעניין סעדים זמניים אשר כלולה בתקנה 362 לתקנות ומתייחסת לשיקולים במתן סעד זמני. התקנה מתייחסת לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה, קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות לגבי אותו סעד, שאלת מאזן הנוחות והשאלה האם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה והתרשמתי מחקירתו של המשיב, לא שוכנעתי, כי המבקשים הרימו הנטל לעניין היסוד הראשון, דהיינו, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר שהמשיב עומד לצאת מהארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. הרי אין די בכך שהמבקשים מציגים עובדה כי המשיב יוצא מן הארץ ועליהם להראות כי העזיבה היא לתקופה ממושכת או לצמיתות:

"יש להביא בפני ביהמ"ש הוכחה כלשהי המתייחסת לא רק לכוונתו של הנתבע לעזוב את הארץ בכלל, אלא גם לכך שהעזיבה היא לצמיתות או לתקופה ממושכת בפרט. אין חזקה על פי דין, שלפיה אדם העומד לעזוב את הארץ מתכוון לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, ויש להוכיח יסוד זה במפורש" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, בעמ' 1009).