ת"א 5153-02-13 מוניות פיתוח - הרצליה בע"מ נ' מלר בן ציון

1.בפני בקשה לפי תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") להטלת עיקולים להבטחת ביצוע פסק דין שניתן ביום 10.01.16 בהעדר התייצבות של הנתבע ולפיו הוא חויב לשלם סך של 356,201 ₪, בקיזוז סך של 80,000 ₪ שהתובעת זכאית לקבל מהכספים שהופקדו על ידי הנתבע בהליך פלילי שהתנהל כנגדו, ושכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.

2.בתמצית יצוין כי עניינה של התביעה, טענת התובעת כי הנתבע הונה, זייף, הטעה וגנב ממנה כספים רבים בדרך של חתימה על שיקים של התובעת וזיופם ומשיכת מזומנים מחשבונה. הנתבע הכחיש את המיוחס לו.

3.ביום 27.05.14 הורשע הנתבע במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגדו (ת"פ 19819-11-13 בבית משפט השלום בת"א) בגין עבירות של גניבה בידי מנהל, זיוף בכוונה לקבלת דבר וקבלת דבר במרמה בגין גניבה מהתובעת תוך זיוף שיקים שלה. ההרשעה הייתה על פי הודאתו של הנתבע שניתנה במסגרת הסדר טיעון.

4.הנתבע לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 10.01.16 ובנסיבות אלו ניתן פסק דין כנגדו על מלוא סכום התביעה בניכוי הפיצוי שנפסק לתובעת במסגרת גזר הדין בהליך הפלילי, סכום שכפי שעולה מגזר הדין מיום 13.12.15 כבר הופקד על ידי הנתבע בקופת בית המשפט לטובת התובעת.

5.עתה, בתכוף לאחר מתן פסק הדין, עותרת התובעת להטלת עיקול על נכסי הנתבע. לטענתה, קיים חשש גדול מאוד כי המשיב לא יקיים אחר הוראות פסק הדין ויבריח את רכושו ואת כספו. את קיומו של תנאי ההכבדה הנדרש לשם הטלת העיקול תלתה התובעת בגובה הסכום שנפסק ובכך שהנתבע הורשע בשל מעשי המרמה העומדים ביסוד תביעה זו, וברי כי הוא ינסה להבריח את רכושו.

דין הבקשה להידחות.

6.תכליתה של תקנה 363(ב) לתקנות היא למנוע הברחת נכסים על ידי החייב בפרק הזמן העשוי לחלוף ממועד מתן פסק הדין ועד מועד פתיחת תיק הוצל"פ(ע"א 890/05 עוזי משה נ' שרב השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 25.12.05)). כפי שעולה מהתקנה, הדרישות להטלת עיקול זמני בעת מתן פסק דין או בתכוף לאחריו אומנם מופחתות מעיקול המוטל טרם פסק דין, אך גם עיקול זה הינו בגדר סעד זמני הכפוף להוראות שונות שעניינן סעדים זמניים. בין היתר, חלות הוראות תקנה 362(ב) לתקנות לפיהן, על בית המשפט לבחון האם הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש, והאם מאזן הנוחות נוטה לטובתו של התובע. ההקלה היחידה עם תובע שמבקש סעד זמני לאחר מתן פסק הדין היא שאין הוא נדרש להמציא ערובה או התחייבות כתנאי למתן הסעד, וגם לא נדרש להגיש בקשה בכתב או לתמוך את הבקשה בתצהיר. מטבע הדברים גם, בעיקול כזה התובע לא נדרש להוכיח זכות לכאורה, שהרי זו הוכרה במסגרת פסק הדין בו זכה (בש"א (מחוזי-י-ם) 3559/06 TONEDOOR Ltd ‎ נ' יובנק בע"מ (לשעבר בנק אינווסטק כללי בע"מ (פורסם בנבו, 17.12.06); ת"א (מחוזי-ת"א 1353/06 חברת ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ נ' צאיג (פורסם בנבו, 15.12.11)).

7.על כן, על מנת לזכות בסעד, על התובע להוכיח כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. ההכבדה נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצדו. אכן, תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (רע"א 7513/06‏ ‏ גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (פורסם בנבו, 29.01.07)). ואולם אין די בטענות בעלמא ויש להניח תשתית ראייתית ולוּ כזו שיש בה כדי להצביע על חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.