ת"א 51482-07-13 עירית תל-אביב-יפו נ' רואית בע"מ ואח'

לפני בקשת נתבעים 3-4 (להלן: "המבקשים" לקבוע שכל טענות נתבעים 1-2 (להלן: "המשיבים") ובפרט, הטענות המכוונות כלפי המבקשים נדחות ושהתביעה כנגד המבקשים נדחית.

במסגרת ההליך שבכותרת, עתרו המשיבים לצירוף המבקשים כנתבעים נוספים. בקשתם התקבלה ונקבע שהמבקשים והמשיבים יגישו תצהירי עדות ראשית עד ליום 1.10.16. ביום 23.9.16 ניתנה למבקשים בלבד ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית עד ליום 30.11.16. המבקשים הגישו תצהירי עדות ראשית במועד זה בהתאם להחלטת בית המשפט. לטענת המבקשים, על המשיבים היה להגיש את תצהירי העדות הראשית עד ליום 1.10.16 בהתאם להחלטת בית המשפט אולם לא עשו כן. לטענת המבקשים, במצב דברים זה מתחייבת דחיית כל טענות משיב 2 בכתב הגנתו ואין המשיבים מורשים להביא עדים או להוכיח את טענותיהם העובדתיות בהתאם לתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לטענת המבקשים, משמשיב 2 מנוע מלהוכיח את טענותיו כלפיו המבקשים נשמט גם המסד לצירוף המבקשים להליך. לטענתם, רלוונטית לבקשה זו תקנה 157(ג) לתקנות סדר הדין כיוון שכן אי הגשת תצהירי עדות ראשית משולה לאי התייצבות לדיון, ודינו של מי שלא הגיש תצהיריו כדין מי שלא התייצב לדיון, קרי דחיית התביעה.

המשיב 2 בתגובתו עותר לדחיית הבקשה, בטענה שהעיכוב בהגשת תצהירי העדות הראשית נובע מכך שבין הצדדים התנהל מו"מ, במסגרתו הוסכם כי תינתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית. למשיב 2 ניתנה ארכה נוספת עד ליום 15.1.17 ולכן יש לדחות את הבקשה. כן נטען כי ב"כ משיב 2 הפסיק את ייצוג משיבה 1 בעקבות פניית המבקשים ללשכת עורכי הדין.

המבקשים בתשובתם טוענים, כי המשיב 2, מודה כי תצהירי המשיבים לא הוגשו במועד ועוד נטען כי בין הצדדים לא התנהל מו"מ. לפי המבקשים, בהסבריו של משיב 2 סיבה מוצדקת לאי הגשת התצהירים, ואי הגשת התצהירים במועד הסבה למבקשים נזק בלתי הפיך שכן במצב הדברים שנוצר התהפך נטל הבאת הראיות. ונחיתות דיונית מובנית כהגדרתם.

דיון:

בע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, כ(3) 477 (1966) נקבע כי:

"הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול. אילו כך נהגו בתי-המשפט באופן שיטתי היו פוסקות התנגדויות הסרק הבלתי-מוצדקות מצד עורכי-הדין בעניני נוהל, שמטרתן לנצל עד הסוף כל שגיאה או צעד מוטעה של הצד"

בשים לב לפסיקה המפורטת לעיל ולאחר עיון מעמיק בטענות הצדדים שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות, שכן מדובר בתצהירי הצדדים המבקשים וגם המשיבים הינם נתבעים, ולא ברורה טענת היפוך הנטל אליו מפנים המבקשים. עוד מעלה עיון בטענות הצדדים, כי קבלת הבקשה והפעלת סנקציה שתגרום לכך שהמשיב 2 לא יוכל להוכיח טענותיו ולהביא עדיו, הנה בלתי מידתית בנסיבות בקשה זו, שכן תביא לתוצאה לפיה תפגענה זכויות המשיב 2 להתגונן, כל זאת בניגוד להלכה המפורטת לעיל. מעיון בטיעוני הצדדים שוכנעתי כי למבקשים לא נגרם נזק כבד ובלתי הפיך כתוצאה מאי הגשת תצהירי הנתבעים האחרים ( המשיבים ) במועד ולכן לא ניתן לתקן את העיוות שנוצר מאי הגשת תצהירי המשיבים בגרימת עוול לאחרונים שכן בהתאם להלכה לעיל על בית המשפט לאפשר תיקון התקלה בנדיבות. לפיכך הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות בשלב זה.

על המשיבים להגיש תצהיריהם לאלתר.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.