ת"א 51482-07-13 עירית תל-אביב-יפו נ' רואית בע"מ ואח'

עיריית תל אביב ( להלן: "התובעת" ) הגישה תביעה בגין חיובי ארנונה כנגד המחזיקה, נתבעת 1, (להלן: "הנתבעת" ו/או "הנתבעים" ו/או "רואית" ו/או "חברת רואית" ) , בחניון ברח' הירקון 133, 163 . לטענתה, הנתבעת, שאיננה פעילה, נוהלה ע"י נתבע 2 -בעל המניות ובעל השליטה ( להלן: "הנתבע" ו/או "הנתבעים" ),.

במסגרת כתב התביעה מתבקש בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבע ולהצהיר, שהנתבעת הנה גלגול של הנתבע ושהאישיות הנפרדת של הנתבעת, שימשה את הנתבע כדי להתחמק מנושים. לכן היא עותרת לחייב את הנתבע בתשלום חיובי הארנונה בסך 2,058,364.94 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות ( ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980.

לטענת התובעת, ניתן ביום 9.10.05 פסק דין במסגרתו התקבלה תביעת התובעת כנגד, הנתבעת.

לטענת התובעת, עולה מפסק הדין כי הנתבע , הוא שהפעיל את הנתבעת ועמד בראשה, והיה אחראי יחיד לקבלת החלטות שכרוכות בהתנהלות הנתבעת, כולל תשלום חובות, סדר עדיפויות בתשלום חובותיה וכל המשתמע מכך. לאור האמור טוענת התובעת, שיש לחייבו אישית בחוב הארנונה של הנתבעת כלפי התובעת בהיותו אחראי אישית לצבירת חובות ארנונה גבוהים כלפי התובעת והשארתה מול שוקת שבורה וללא אפשרות לגבות את החוב.

ביום 8.4.14 הגישו הנתבעים, בקשה לצירוף נתבעים נוספים, בהתאם לתקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984( להלן: "תקנה 22 ), שהם שותפיהם לניהול החניון בתקופה הרלוונטית, חברת רורברג קבלנות והשקעות (1963) בע"מ ומר' ישראל רורברג.( להל"ן: "הנתבעים הנוספים" ו/או "חברת רורברג" ו/או "רורברג" ).

לטענת הנתבעים חברת רורברג הנה שותפתו של הנתבע בבעלות ובניהול הנתבעת, בחלקים שווים, ואילו מר' רורברג הנו אורגן שלה ומכאן הנם צד נדרש בהתאם לתקנה 22. לטענתם, מדובר בתביעה כנגד בעלי השליטה ואין חולק לשיטתם שהנתבע איננו בעל השליטה היחיד ברואית.

הנתבעים מפנים לדו"ח רשם החברות שצרפה התובעת כנספח א' לכתב התביעה ממנו עולה לשיטתם שהנתבעים הנוספים מנהלים את רואית במשותף עם הנתבע.

הנתבעים טוענים, כי הנתבע לא פעל לבדו וההחלטות התקבלו ע"י הדירקטורים במשותף, תוך התייעצות מלאה בין בעלי המניות ומנהלי החברות בעלות השליטה בתאגיד. לטענתם, רואית הוקמה מלכתחילה יחד עם הנתבעים הנוספים לצורך ניהול חניונים בהיקף גדול.

לטענת הנתבעים, המנהל הראשון של החניון נשוא התביעה מונה ע"י הנתבעת הנוספת והנתבע הנוסף היה מעורב בקבלת ההחלטה בנוגע לרכישת מכונת הרחיצה, הקופות והמיחשוב. עוד לטענתם, כל הפעולות וההחלטות בחברת רואית התקבלו על דעת הנתבעת הנוספת ומנהלה רורברג לאחר התייעצות משותפת. בנוסף טוענים הנתבעים, כי הנתבעים הנוספים היו מעורבים בכל ההליכים המשפטיים שהתנהלו בתביעת העירייה נגד רואית, ורורברג היה מעורב בכל ההחלטות וההצעות במסגרת הליכי הגישור.

התובעת בתגובתה עתרה לדחיית הבקשה בטענה, שאין עילת תביעה כנגד הנתבעים הנוספים, שכן עילת התביעה הנה הרמת מסך ההתאגדות לצורך חיובו האישי של הנתבע בעקבות הדברים שאמר במהלך חקירתו. לטענתה, עצם היותם של הנתבעים הנוספים בעלי שליטה או בעלי מניות או בעלים בחברה כשלעצמם, אינו יוצר עילת תביעה נגדם.

הנתבעים בתשובתם טוענים, כי התנגדות התובעת תמוהה ביותר ונובעת משיקולים זרים וכי טענת התובעת, שאין לה עילת תביעה כנגד הנתבעים הנוספים, איננה מתיישבת עם עילת התביעה כנגד הנתבע, שכן הרמת מסך ההתאגדות פירושה הרמת מסך מאישיותה הנפרדת של החברה לבעלי מניותיה ולא רק כלפי אחד מבעלי המניות, ולכן יש לצרף את כל בעלי המניות.

לטענת הנתבע, גם אם תתקבל טענת התובעת כי רק במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע קמה עילה להרמת מסך, אין בכך כדי למנוע צירוף נתבעים נוספים שחסו מאחורי מסך ההתאגדות.

הנתבעים טוענים, כי העובדה שנתבע 2 בלבד הגיש תצהיר בהליך המשפטי שניהלה התובעת כנגד רואית, לא מעלה ולא מורידה כמו שבהליך אחר בין התובעת לרואית, הוגש תצהיר ע"י הנתבע הנוסף בלבד, מצב שלשיטת התובעת מהווה עליה לחיוב הנתבע הנוסף, באופן אישי.

הנתבעים מפנים בתשובתם לשני מסמכים שנשלחו לנתבעים הנוספים ביום 12.5.04 וביום 19.10.04 בדרישה לתשלום חובה של נתבעת 1, שלטענתם, מלמדים על נחיצות הנתבעים הנוספים לתביעה.