ת"א 51470-01-12 ב' נ' ב'

עניינה של התובענה שלפניי בתביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו על פי הטענה עקב איחור בפינוי מושכר.

עיקרי העובדות

התובעים והנתבע 1 התקשרו בהסכם מכר מקרקעין, מיום 23.2.2011, לפיו התחייב הנתבע 1 למכור לאחיו ואשתו, הם התובעים, דירת מגורים ברחוב ברקת 43 הר שמואל, גבעת זאב (להלן: הדירה, הסכם המכר). במועד שנקבע בהסכם המכר למסירת החזקה, הנתבעים 2 ו-3 החזיקו בדירה כשוכרים (להלן: השוכרים). התובעים תובעים מאת הנתבע 1 את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר, על שהפר לטענתם את ההסכם ולא מסר את החזקה בדירה במועד עליו הוסכם, ואת השוכרים על שלא פינו את הדירה במועד האמור. הנתבע 1 הגיש הודעת צד ג' כנגד השוכרים, בטענה כי ככל שיקבע כי הדירה נמסרה באיחור, הם אלה שגרמו לכך.

על פי הקבוע בסעיף 4 להסכם המכר, הנתבע 1 התחייב למסור לתובעים את החזקה בדירה לא יאוחר מיום 1.7.2011 (להלן: מועד המסירה המוסכם), כשהדירה נקיה מכל חוב וזכות צד ג', ופנויה מכל אדם וחפץ.

עוד נקבע בסעיף 10 להסכם המכר, כי צד אשר יפר תנאי מתנאיו היסודיים של הסכם המכר, יחויב בפיצוי מוסכם בסך 100,000 ₪, ובסעיף 11 בו נקבע כי הפרת סעיף 4 הנ"ל, בדבר חובת המסירה במועד, מהווה הפרה יסודית.

הזכויות בדירה הועברו על שם התובעים במנהל מקרקעי ישראל בחודש מאי 2011, לאחר שהתובעים שילמו את מלוא התמורה עבורה (ראו עמ' 7 שו' 29 ועמ' 12 שו' 6).