ת"א 51359-07-15 עירית ירושלים נ' ג.ט.י. הגן הטכנולוגי ירושלים בע"מ

הנתבעת מבקשת לדחות על הסף את התביעה, בחלקה הנוגע לכל חוב ארנונה שהינו מוקדם ליום 26.7.08 (התביעה הוגשה בגין חוב משנת 2000). זאת, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה רק ביום 26.7.15.

אכן, לכאורה יש מקום לקבל הבקשה;

• גם אם זהות הנתבע מהווה חלק מעילת התובענה, אין תובע יכול לשבת בחיבוק ידיים, לא לפעול לאיתור הנתבע ובכך להאריך את תקופת ההתיישנות אשר נקבעה בחוק. לא דומה מקרה בו נגנבה תמונה ולא היה ידוע בידי מי זו מצויה (ר' ע"א 242/66), כאשר התביעה הוגשה לאחר האיתור, למקרה דנן. מקרה בו קיים נכס, אשר ניתן בדרכים שונות לעמוד על זהות הגורם עליו ראוי להטיל הארנונה בגינו.

• כך גם לא נראה כי ניתן לטעון שנעלמו מהתובעת עובדות מסיבות שאינן תלויות בה ואשר אף בזהירות סבירה לא הייתה יכולה למנוע. עת לא משולמים תשלומי ארנונה, במשך שנים רבות (מעל למלוא תקופת ההתיישנות), ועת מדובר בסכומים לא מבוטלים - אזי העדר כל בירור או בדיקה מטעם העירייה, ספק אם יבוא בגדר סיבות שאינן תלויות בה.

• העירייה אומנם מפנה בתגובה למקרים בהם הופנה החיוב באופן רטרואקטיבי לאחר (כמו במקרה דנן, עת לפי הנטען שוכר עוזב הנכס ואז בדיעבד מופנה חיוב בגין שנים עברו, כלפי המשכיר), ברם אין הפניה ולו למקרה אחד, בו אפשרה הפסיקה אותה הפניה רטרואקטיבית וזאת לפרק זמן העולה על תקופת ההתיישנות (בפועל התקופות היו קצרות ותחומות). ממילא, לא די באפשרות להפנות החיוב בדיעבד לנתבעת, כדי להתגבר על בעיית ההתיישנות, בין אם התביעה הייתה מוגשת כלפי השוכר ובין אם זו מופנית בדיעבד כלפי המשכיר.

  על אף האמור, לא מצאתי מקום לסלק חלקה של התביעה כבר כעת וההכרעה בעניין ההתיישנות, תדחה לעת מתן פסק הדין, עת יובררו כלל העובדות הנדרשות;

  עלה מהחומר שהוגש עד כה בתיק (לרבות בהמשך לשאלות שהעלה בית המשפט), כי המסכת העובדתית אינה פשוטה וקיימות מחלוקות עובדתיות לא מבוטלות בין הצדדים.

  ראוי כי הטענה שהנתבעת הטעתה ביודעין את התובע, באופן הגורם להשעיית מרוץ תקופת ההתיישנות (ר' סעיף 7 לחוק ההתיישנות), תידון רק לאחר שתובהר המסכת העובדתית במלואה.

  בכלל האמור יהא ניתן לברר אלו הודעות שלחה הנתבעת ביחס לשטחים הנדונים והאם יש מקום לטענה שאלו עולות כדי הטעייה ביודעין. האם משלוח הודעה להפחית משטח חיוב חברה פלונית ולהעבירו לחיוב חברה אלמונית - מהווה הטעייה ביחס ליתרת השטח שנותרה בנסיבות אלה כביכול, באחזקת אותה חברה פלונית. האם הנתבעת ידעה שאותה חברה פלונית לא נותרה בפועל מחזיקה ביתרת השטח לאחר ההפחתה. האם הנתבעת השכירה השטחים לאחרים במקביל ללא יידוע ועוד. בכלל האמור יהא ניתן גם להשלים בדיקה מנגד - באשר לידיעות התובעת, עת עולה כי הגישה תביעת חוב במסגרת הליכים לפירוק השוכרת ועת נטען כי באותו בניין ובאחת מהקומות הרלוונטיות, אף היה במהלך התקופה מודד מטעמה וכן התבקשה ממנה מדידה שם. יהא ניתן לבחון האם לא מדובר באותו מקרה בו עסקה הפסיקה - בדבר עצימת עיניים מנתונים זועקים. עצימה אשר יש בה למנוע אפשרות להפנות החיוב לאחר, במועד מאוחר בכלל ובמועד בו אף חלפה תקופת ההתיישנות במיוחד.

  בכפוף להערות אלה, אין הבקשה מתקבלת, ברם מובהר כי שמורה הזכות לעלות הטענות בהמשך והן אכן תידונה, עת תתברר המסכת העובדתית במלואה.