ת"א 51295-02-14 ל' נ' ס'

בפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת לתשלום סך של 138,000₪, המהווים דמי שכירות ראויים עבור שימוש בחלקו של התובע בדירה ברחוב ****** (להלן: "הדירה") במשך תקופה של 46 שנה.

טענות התובע

הצדדים לתביעה הינם ענפים שונים של משפחת ל' וכולם צאצאים של זוג סבים - מ' מ' ל' (להלן: "הסב") ואשתו ש' ל' (להלן: "הסבתא") המנוחים.

התובע הוא בנו של המנוח ה' ל' ז"ל ונכדם של הסב והסבתא, כאשר התובע היה קטין, בן פחות מ-12 שנים, עת נפטר אביו ה' ל' בשנת 1966 וכבן 13 שנים כאשר הסב נפטר ב-1967.

הסב רכש את הדירה במועד בלתי ידוע.

הסב נפטר ביום 09/08/67 והוצא צו ירושה לעיזבונו. הסבתא נפטרה ביום 20/12/83 והותירה אחריה צוואה שקויימה.

סמוך לאחר פטירת אביו המנוח של התובע, עוד בהיות התובע ילד, נותקו לחלוטין הקשרים בין הסב והסבתא לבין משפחתו הגרעינית של התובע, דהיינו, בין הסב והסבתא לאלמנתו של האב המנוח, מר ה' ל'.

ל' ל' (להלן: "ל'"), בנם הנוסף של הסב והסבתא, נפטר ביום 29/06/09. הוא היה אחיו של ה' ל' ודודו של התובע.

הנתבעת הינה בתו של ל' ויורשת יחידה של כל זכויותיו בהתאם לצוואת ל' שקויימה ביום 25/03/10.