ת"א 51232-05-16

על מנת לקדם את ההליך ובכלל זאת גם לחסוך לצדדים את הצורך להתייצב לדיון, ניתנת בזאת הצעת בית המשפט לצדדים לפשרה. הצעת בית המשפט לפשרה הוכנה בהתאם לחומר שהוגש לתיק בית המשפט בשלב מקדמי זה, ומובן כי אין היא מחייבת וכך גם אין בה כדי להביע דעה ביחס לתוצאות הדיון לגופו.

התביעה הוגשה בקשר לתאונת דרכים מיום 5.4.2011, בה נפגע התובע, יליד 1953.

התובע טוען, כי נפגע בתאונת "פגע וברח" עת חצה הכביש במעבר חציה ונפגע מרכב חולף. הנתבעת חולקת על נסיבות התאונה הנטענות. הנתבעת טוענת כי התובע השתהה בהגשת התביעה למעלה מחמש שנים לאחר התאונה. הנתבעת טוענת כי התובע לא נפגע בנסיבות הנטענות ומכל מקום לא פעל לבירור פרטי הרכב הפוגע דבר השולל זכאותו לפיצוי מהנתבעת.

בהתאם להחלטת בית המשפט, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית המתייחס לנסיבות התאונה, בצרוף מסמכים רפואיים לעניין פגיעתו בתאונה והטיפול אשר ניתן לו באותו מועד.

הנתבעת הגישה מסמכים הכלולים בתיק המוצגים מטעמה.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכויות זמניות. עם זאת הועדה הרפואית קבעה כי לתובע לא נגרמה נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה. קביעה זו מחייבת בהליך בתיק זה.

בתחשיב הנזק מטעם התובע צוין, כי התובע קיבל דמי פגיעה בסך של 10,960 ₪ וכן קיבל גמלת נכות מעבודה בסך של 7,650 ₪.

ב"כ התובע הגיש תחשיב נזק מטעם התובע במסגרתו הוערך הפיצוי המגיע לתובע בעקבות הנזקים שנגרמו לו בתאונה בסך של 42,478 ₪ (לאחר ניכויים). ב"כ הנתבעת הגיש תחשיב נזק מטעם הנתבעת במסגרתו כפרה הנתבעת בכל הנוגע לשאלת החבות ובאשר לגובה הנזק הוערכו הנזקים שנגרמו לתובע בעבר בסך כולל של 10,000 ₪ ובגין כאב וסבל בסך של 1,500 ₪.

לאחר שהבאתי בחשבון את נתוני התיק וטענות הצדדים, לרבות ניכוי דמי פגיעה וגמלת נכות, אני מציע שהנתבעת תפצה את התובע בסך של 14,000 ₪.