ת"א 51196-07-11 כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בנוגע לפגיעת התובע בתאונת דרכים מיום 13.3.2011. במסגרת הבקשה עתרה הנתבעת למינוי מומחה בתחום האורטופדיה לבחינת מצבו הרפואי של התובע.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן- "החוק"), תשל"ה - 1975 קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

ההלכה הפסוקה קובעת כי סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 אררט חברה לביטול בע"מ נ. אזולאי, פד"י מ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרפת גם הנמקה נוספת של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה על-ידי המל"ל בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית. (רע"א 4484/06 רינה מור נ. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 19.9.06). עם זאת, סייפת סעיף 6ב, מאפשרת לבעל דין לבקש מבית המשפט להתיר לו הבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל, כפי שמבקשת הנתבעת במקרה דנא.

לבית המשפט נתונה הסמכות להתיר הבאת ראיות כאשר בהחלטת ועדת המל"ל נופל פגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים (בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ. "רותם" חברה לביטוח בע"מ פד"י לט (4) 505). החלטה מעין זו תבוא בנסיבות יוצאות דופן וחריגות (בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י לט(4) 839; רע"א 2808/04 מדינת ישראל נ' מזרחי, תקדין-עליון 2005 (2) 2968), דוגמת התגלותן של עובדות חדשות שלא עמדו בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל (רע"א 4045/01 אדרי נגד איתן, דינים עליון סב 768). כך גם מקום בו חל שינוי משמעותי במצב הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המל"ל ועד לדיון בבית משפט, מקום בו נמצא כי בהחלטת המל"ל קיים חסר משמעותי, כגון העדר התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המצב הנוכחי של הנפגע.

עוד נקבע, כי תהא נטייה להיעתר לבקשה, מקום בו בפני ועדת המל"ל עמדה חוות דעת רפואית "פרטית מטעם הנפגע" וכן מקום בו בפני ועדת המל"ל לא הונח חומר מהותי, כגון מסמכים באשר למצב בריאותי של הנפגע שקדם לתאונה. (רע"א 4045/01 אלברט אדרי נ. איתן חב' לביטוח בע"מ לא פורסם, ניתן ביום 18.11.01, רע"א 6812/06 ניקול תייר נ. ויקטור אטיה ואח' לא פורסם, ניתן ביום 20.2.07, א. ריבלין, תאונת הדרכים- סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית 1999), עמ' 504).

משכך, על בית המשפט לפעול לכך שקביעה על-פי דין, שניתנה מחוץ לכותלי בית המשפט, תשמש גם בבית המשפט באופן שייחסך זמן שיפוטי ותישמר אחידות בין הכרעות שונות הניתנות באשר להיקף הפגיעה, ומנגד, על בית המשפט לפעול באופן שהן הנפגע והן הנתבע על ידו, לא יינזקו מהרצון לייעל את ההליך.

בענייננו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בהתחשב בחומר שהונח בפניי ובהלכות דלעיל החלטתי כי יש להיעתר לבקשה.

וועדה הרפואית מיום 15.2.2012 קבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה ואילו ועדה רפואית לעררים מיום 6.5.2012 קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 48- 2 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן- "התקנות") בגין מגבלת כיפוף בברך שמאל.