ת"א 51160-01-14 14 דצמבר 2014

לפניי בקשת הנתבעים 2 ו-3 לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה כספים על סך של 111,622 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע רכש רכב מאת הנתבעים 3-1, שבעליו הרשום היה הנתבע 4. התובע טען כי הנתבעים מכרו לו את הרכב ביודעם שהרכב עבר תאונה משמעותית וביודעם כי הרכב הוא "יד חמישית", תוך יצירת מצגי שווא זדוניים או רשלניים, הטעייה מכוונת וחוסר תום לב. ביום 10.3.14 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים 3-1. הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "הנתבעים") הגישו בקשתם שבנדון לביטול פסק הדין.

הנתבעים (המבקשים) טענו בבקשתם כי כתב התביעה מעולם לא הומצא להם באופן אישי או לידי מי מטעמם או בני משפחתם המתגוררים עמם. לטענת הנתבעים, תצהירי המוסרים שהוגשו לבית המשפט הם כוזבים, והטענה כי סרבו לחתום על אישור המסירה אינה נכונה. לטענתם, לראשונה נודע להם על פסק הדין שניתן כנגדם ביום 22.8.14, כאשר לנתבע 3 הגיעה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

לגופו של עניין טענו הנתבעים, כי בין הצדדים אין יריבות משפטית ולא קיימת לתובע עילת תביעה כנגדם, שכן הם לא מכרו באופן אישי דבר לתובע, לא ניהלו עמו עסקים ולא התחייבו כלפיו בהתחייבות כלשהי, שכן מי שערך את העסקה עם התובע היא הנתבעת 1, חברת דיגיטל-דיל בע"מ, שהם היו בעליה ומנהליה באותה עת. הנתבעים טענו כי התובע השתהה והגיש תביעתו יום קודם לחלוף מועד ההתיישנות וכעת מנסה "במחי יד" להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה הנתבעת. הנתבעים טענו בתצהיריהם כי לא הצהירו כלפי התובע דבר בקשר למספר הבעלויות ברכב ולא טענו כי הרכב הוא יד שניה ורישיון הרכב שהוצג לתובע היה בתוקף ולא היה ידוע להם כי הנתבע 4 ביצע העברות בעלות נוספות כנטען על ידי התובע. כן נטען כי הרכב נמכר לתובע לאחר שהתובע בדק את הרכב באמצעות מומחה מטעמו וחתם על ויתור מפורש על כל טענה בגין מצבו של הרכב ואף קיבל אחריות מהנתבעת 1 למנוע ולגיר של הרכב למשך חצי שנה.

התובע התנגד בתגובתו לביטול פסק הדין וטען כי כתבי התביעה נמסרו לנתבעים על ידי שליח שזיהה אותם ועל פי המפורט בתצהירי השליח. לגופו של עניין טען התובע, כי הנתבעים מנסים להסתתר מאחורי החברה ומתעלמים מן העובדה שהעלמת נתונים והתנהגות ברשלנות ובחוסר תום לב מהווים עוולה ישירה שלהם כלפיו באופן שמקנה לתובע עילת תביעה ישירה כלפיהם. כן טען התובע, כי אם היתה נכונה טענתם שלא ידעו שבעל הרכב, נתבע 4, הוא יד חמישית ולא יד שלישית, לא היו מסרבים לביטול המכר מחמת אי התאמה. התובע טען עוד, כי הנתבעים לא הכחישו את הידיעה המיוחסת להם בכתב התביעה לגבי העובדה שהרכב עבר תאונה קשה בצידו הימני ורק ניסו להסתתר מאחורי העובדה שהרכב נבדק על ידי נציג מטעם התובע במגרשם.

כידוע, ההחלטה האם להעתר לבקשה לביטול פסק דין או החלטה שניתנו בהיעדר המבקש תלויה בתשובות לשתי שאלות: ראשית, מהי הסיבה לאי התייצבותו של המבקש לדיון, ושנית, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך בו ניתנה ההחלטה, אם זו אכן תבוטל. החשובה מבין שתי השאלות היא זו הנוגעת לסיכויי ההצלחה של ההליך. דחיית התביעה בטרם נשקלה לגופה ומבלי שניתן לנתבעים יומם בבית המשפט עלולה לגרום לעיוות דין, וככלל, המגמה היא להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, לאור זכות הגישה לערכאות ועל מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, כאשר את הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני ניתן לרפא בפסיקת הוצאות. (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 738; רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43).