ת"א 51155-08 אברהם נ' בן לולו

1. זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע בעת עבודתו אצל הנתבע. כתב התביעה הומצא לנתבע שהתגונן חקר את עדי התביעה והביא את ראיותיו. התנהל משפט ממושך שבו נשמעו עדים רבים שעדויותיהם תועדו ביותר מ – 250 עמודי פרוטוקול, כל זה בהשתתפותו הפעילה של הנתבע שיוצג ע"י באת-כוחו. לבסוף ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. התובע הגיש את סיכומיו בכתב וביום 20.5.14 ביקשה ב"כ הנתבע וקיבלה ארכה של 60 יום להגשת הסיכומים, מחמת העומס שנוצר אצלה בשל מעבר למשרד חדש. ביום 26.8.14 ביקשה ב"כ הנתבע להשתחרר מייצוגו. היא הסבירה שהתגלעו בינה לבינו חילוקי דעות בנושא שכר טרחה ובעניינים נוספים וגם שאיבדה את הקשר עמו והוא אינו משיב לפניותיה הטלפוניות. בהתאם להחלטת בית-המשפט ניסתה ב"כ הנתבע להמציא לו בדואר רשום את בקשתה ואת החלטת בית-המשפט (המזמינה את תגובתו של הנתבע עצמו), אך איש לא נטל את דבר הדואר. במקביל עמד התובע על זכויותיו. הוא הזכיר שהנתבע השתתף בהליכים וידע שעליו להגיש סיכומים. הוא הזכיר שבעבר כבר נוצרו "נתקים" בין הנתבע ובאת-כוחו והם גרמו לעיכוב ניכר בניהול המשפט. עוד טען שדין אי הגשת סיכומים במועד דינה כדין אי התייצבות לדיון. לכן ביקש שבית-המשפט יתן פסק-דין ויקבל את התביעה.

2. ביום 22.9.14 הודיעה ב"כ הנתבע כי אין לה עמו קשר וגם שהוא עזב את הכתובת שנמסרה לבית-המשפט, שבה שכן עסקו. היא אינה יודעת אם בדעתו להגיש סיכומים או לא ואם בכוונתו לשכור עו"ד אחר. עם זאת, ברור לה שיש לידע את הנתבע על כוונתה להתפטר ולהזהירו על הסכנה שינתן פסק-דין נגדו. עוד כתבה: "ברור לח"מ כי היה וינתן פסק-דין במעמד צד אחד, ומבלי שהנתבע מיודע לאפשרות שכך יעשה ומבלי שתהיה לו אפשרות ליתן את תשובתו – יוכל הנתבע בנקל לבטל את פסק-הדין, בטענה שלא היה לו מלוא יומו בבית-המשפט." בהמשך היא הציעה שהתובע יתאמץ ויאתר את הנתבע. בעקבות הודעה זו שוחררה ב"כ הנתבע מייצוגו. מיד אח"כ הודיע התובע שאינו רוצה לאתר שוב את הנתבע והוא חוזר על בקשתו למתן פסק-דין לאלתר.

3. על-פי הדין קונה לו בית-המשפט סמכות על הנתבע ממועד שהומצא לו כדין כתב התביעה. אחת מחובותיו של נתבע המגיש כתב הגנה היא "לשמור על קשר" עם בית-המשפט, ואם שינה את כתובתו, עליו לעדכן את בית-המשפט. כאשר נתבע נעלם לאחר שהומצא לו כתב ההגנה ובכל שלב מאוחר יותר של ההליך הבעיה שנוצרת אינה של התובע או של בית-המשפט.

4. בתי-המשפט אינם חייבים להסכין עם התנהגויות לקויות, מופרכות ופוגעניות. לא לעולם עליהם להעדיף "מהות" לכאורה על "פרוצדורה". לא פעם ה"פרוצדורה" היא ענין מהותי לחלוטין. מי שמרשה את שיבושה ואת הפרתה, חותר תחת הגינות ההליך. לא מדובר בדקדוקי עניות, אלא בעניינים מהותיים העומדים בבסיסו של הליך משפטי תקין. הנתבע ניצל עד תומן את האפשרויות הרבות שניתנו לו להתגונן. ראיותיו שהוגשו באיחור, התקבלו. הוא חקר את עדי התביעה באריכות, העיד בעצמו והביא עדי הגנה. ניתנו לו מספר הזדמנות להגיש את סיכומיו, אך הוא לא ניצל אותן אף שחלפה יותר מחצי שנה אחרי שהוגשו סיכומי התובע. בית-המשפט עשה ככל שיכול כדי להביא לידיעתו את משמעות מעשיו. החלופות שעומדות כעת בפני בית-המשפט הן לקבל את בקשת התובע, המעוגנת היטב בדין, או לקבל בהכנעה את פריקת העול של הנתבע, למחול על סמכותו ולהפקיר את התובע לשרירותו של הנתבע. דומה שחובתו של בית-המשפט נוכח חלופות אלה, ברורה.

5. תקנה 160 (ד) לתקנות סדר-הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת: " דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית-המשפט הוראה אחרת". תקנה 157 (2) מורה כיצד נוהגים כאשר התובע התייצב לדיון והנתבע – לא: " התייצב התובע ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר." הנתבע לא הגיש את סיכומיו בכתב במועד שנקבע. כמוהו כנתבע שלא התייצב למשפט.

6. הוכח שהתובע נפצע בתאונת עבודה בעת שעבד אצל הנתבע. התובע הוכיח את אשמת הנתבע בנזקיו, תוצאת פציעת יד אצל עובד כפיים. בית-המשפט לא יעשה את מלאכתו של הנתבע ולא ינתח וישקול את פרטי הנזק שמנה התובע בסיכומיו. לפיכך, התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע את נזקיו בסך 1,251,857 ₪, בתוספת 25% שכ"ט עו"ד וכן את הוצאות ההליך בסך 30,000₪.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ה, 28 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: