ת"א 51115-11-14 נופי ישראל ש.ב. בניה והשקעות בע"מ נ' עיריית קרית אתא

1.שתי בקשות מונחות לפניי; בבקשה הראשונה שהעלתה הנתבעת- המבקשת בכתב ההגנה, עותרת היא לדחות את התביעה על הסף, מאחר ותאגיד אינו יכול להגיש תביעת פיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן : "חוק איסור לשון הרע") ולאחר מכן העלתה המבקשת בקשה נוספת- והיא להתליית ההליכים בתיק זה עד להכרעת בית המשפט העליון ברע"א 2015/15 מאיר פלבסקי נ' חברת מקור הפורמייקה בע"מ שבו אמורה להידון השאלה, אם ניתן לפסוק לתאגיד פיצוי ללא הוכחת נזק בתביעה לפי חוק איסר לדון הרע.

2.המדובר בתביעת לשון הרע שהגישה המשיבה כנגד המבקשת כאן בעילה לפי חוק איסור לשון הרע . המשיבה ביקשה לחייב את המבקשת לפצותה בסך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, זאת לנוכח צו עיקול שהטילה המבקשת שלא כדין על חשבון הבנק של המשיבה. במעמד הדיון ביום 15.4.15 התעוררה השאלה: "האם התובעת כתאגיד יכולה להגיש תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק על פי חוק איסור לשון הרע ובהתייחס לסעיף 10 לפקודת הנזיקין", ונקבע בהחלטתי כי הצדדים יגישו סיכומים בנקודה זו. בפועל הגישה המבקשת בקשה להתליית ההליכים שלפניי כאשר הביאה בגדר בקשתה סקירה של הפסיקה התומכת בעמדתה, והמשיבה הגיבה לבקשה זו, התנגדה להתליית ההליכים והעלתה סיכומיה בטענת הסף הנ"ל.

3.המבקשת טוענת בבקשתה כי בסוגיה שהועמדה להכרעתי קיימת מחלוקת בין הערכאות הדיוניות, והיא טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון. עוד טוענת היא (בהסתמך על כתבה בעיתון "כלכליסט") כי הוגשה בר"ע בעניין זה לבית המשפט העליון, וכי בקשה זו תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון, ועל כן עותרת היא להתלות ההליכים בתביעה שלפניי עד להכרעת בית המשפט העליון בשאלה זו. המבקשת צירפה אסמכתאות התומכות בעמדתה – ולפיה אין מקום לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בתביעה על פי חוק לשון הרע.

4.המשיבה – התובעת מתנגדת לבקשה להתליית ההליכים. לטענתה, אף שאכן הוגשה בר"ע לבית המשפט העליון, הרי שמבירור שערכה המשיבה עם ב"כ המשיבה בהליך הנ"ל מתברר כי מדובר בהליך המצוי בחיתוליו, כיוון שטרם שולמה האגרה וטרם הופקד עירבון, ובקשה לפטור מהפקדת עירבון ופטור מתשלום אגרה תלויה ועומדת בפני בית המשפט. לטענת המשיבה, ייתכן שהבקשה תידחה והערעור לא יוכרע לגופו של עניין כלל, ובכל מקרה סביר להניח כי הכרעה סופית בערעור תינתן עוד זמן רב. על כן, טוענת היא כי אין מקום להתליית ההליכים עד להכרעת בית המשפט העליון. המשיבה מביאה פסיקה התומכת בגישתה – לפיה יש מקום לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק לתאגיד בתביעה על פי חוק לשון הרע, וכן מאבחנת היא את האסמכתאות שהביאה המבקשת מן המקרה דנן.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה באתי למסקנה כי דין הבקשה להתליית ההליכים להידחות וכך גם בקשת המבקשת לדחות התביעה על הסף- אף היא דינה להידחות.

6.אכן בית משפט מוסמך להתלות הליכים על פי תקנה 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. כאשר ישנו עניין תלוי ועומד להכרעה בבית משפט אחר, ניתן לעכב את ההליכים גם מכוח הכלל של הליך תלוי ועומד, כאשר מדובר בשאלות דומות וזאת אף אם אין מדובר באותם צדדים (ראו: רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' אלכסנדר קפלן (28.1.2002)). מדובר בסמכות שבשיקול דעת. ההחלטה בעניין עיכוב ההליכים מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון וחסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין ומניעת החלטות סותרות (ראו: רע"א 346/06 באסם חזאן נ' קלאב אין אחזקות בע"מ (, 14.5.2006)).

בכל מקרה, הכלל הוא כי אין חובה להמתין להכרעת בית המשפט העליון, אף כאשר אין הלכה ברורה בסוגיה ואף כאשר הסוגיה תלויה ועומדת בבית המשפט העליון, וכלשונו של השופט רניאל בתא (חי') 11248-08-10 עבד סלים מוחמד אסדי נ' מדינת ישראל (12.4.11): "בית המשפט אינו מחסן או מקרר שבו מאכסנים תיקים עד שייצא פסק דין של בית המשפט העליון בענינים דומים, ובינתיים יעוכבו כל הדיונים". מבחינה מעשית, ניתן לקדם את ההליכים ולהכשיר את התובענה לדיון בתקופה שבינתיים תיפול ההכרעה בבית המשפט העליון.

7.ייתכנו מקרים שבהם ייטה בית המשפט לעכב ההליכים בפניו עד להכרעת בית המשפט העליון, מקום שההליכים הסתיימו לפני בית המשפט העליון וישנה אינדיקציה כי ההכרעה בפתח, ואולם לא בכל מקרה בו קיים ערעור לבית המשפט העליון ראוי לעכב את ההליכים. יש לזכור כי גורלן של אותן הכרעות נתון לא רק בידי בית המשפט העליון, אלא גם בידי בעלי הדין באותם הליכים. היה ואלה יתפשרו, ישמיטו בכך את היכולת של בית המשפט העליון להיזקק לסוגיה המשפטית המצפה להכרעה ובכך ההמתנה לא תועיל .

8.בעניינו, כעולה מתגובת המשיבה, נראה כי ההליך בבית המשפט העליון מצוי בחיתוליו וכי ההכרעה הסופית בו עלולה להינתן עוד זמן רב, אם אכן יבשיל הערעור וישולם בו פיקדון ויופקד עירבון. על כן, נראה כי אין מקום לעכב בשלב זה את ההליכים בתיק, במיוחד כאשר אין הצדדים מסכימים לכך (לעניין ההסכמה ראו: ע"א 8627/03‏ ‏לוי אלעזר נ' מדינת ישראל (23.12.2003)).

9.מכאן לבקשה לדחיית התביעה על הסף.

10.המבקשת טוענת כי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע מחיל הוראות מסויימות מפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובכללן הוראת סעיף 10 לפקודה הקובע כי "תאגיד לא יפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם יגרם לו נזק". מאידך, טוענת המשיבה כי הוראות סעיף 7א הן בבחינת דין ספיציפי שנחקק לאחר חקיקת חוק איסור לשון הרע ואין למנוע מתאגיד להגיש תביעה גם אם לא נגרם לו נזק ממון.

11.לאחר עיון בפסיקת בתי המשפט בסוגיה, נוטה דעתי לדעת המשיבה כי אין למנועו מחברה בע"מ לתבוע פיצויים לפי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע שכותרתו "פיצוי ללא הוכחת נזק".

12.אומנם, בפסיקת בתי המשפט קיימות דעות לכאן ולכאן (לסקירת הדיעות השונות בפסיקה ראו פסק דינו של כב' השופט אייל דורון בת.א (חי') 32559-11-09 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' גפן 79 בע"מ (12.2.2012)).

13.מבין שתי הגישות מצרף אני את דעתי לגישה המתירה הגשת תביעה ע"י תאגיד. די אם אפנה לנימוקים שניתנו בפסק דינו המפורט של בית המשפט המחוזי בע"א (י-ם) 51686-01-12 שמעון יורם נ' י.ד. ברזאני נכסים ובניין בע״מ (18.04.2012) ואף בפסק הדין מושא הבר"ע לעליון - עא (ת"א) 16523-05-13‏ ‏ מאיר פלבסקי נ' חברת מקור הפורמיקה בע"מ (19.2.15)) בהם נקבע על יסוד שיקולים רבים וכבדי משקל שעניינם תכלית החוק וכללי פרשנות ראויים, כי יש מקום לפסיקת פיצויים לתאגיד ללא הוכחת נזק בתביעת לשון הרע. לשיקולים אלו מצרף אני את דעתי כאמור ואין צורך לשוב על הנימוקים שם, שכן הדברים מפורטים היטב. נימוקים אלה מקובלים עלי, ולדעתי אף תאגיד יוכל להגיש תביעה כגון דא, ועל כן אין מקום לסלק את התביעה על הסף בשלב זה.

14.סוף דבר, באתי למסקנה כי התביעה תתנהל כסדרה. יחד עם זאת, ככל שתצא הלכה תחת ידו של בית המשפט העליון בסוגיה זו בטרם יסתיימו ההליכים שלפניי, וככל שההכרעה תהא כי אין מקום לפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק לתאגיד בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, כי אז לא יהיה מנוס מלדחות את התביעה, אך עוד חזון למועד.