ת"א 50963-07-11 ח' ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

התובעת מבקשת כי בית המשפט יורה על משיכת תצהיר עדות ראשית וחוות דעת משלימה שהגישה הנתבעת 1 לאחר שהתקבלה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

עניינה של התביעה בטענות בעניין הולדה בעוולה, בגדרן נטען כי היה מקום לבצע בדיקות לנשאות לתלסמיה במועדים הרלוונטיים לתביעה. במסגרת הדיון בתובענה מונה פרופ' ארנון ויז'ניצר כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו ציין המומחה, בין היתר, כי בדיקות סקר לאיתור מחלת התלסמיה הוצעו לאוכלוסייה הרלוונטית החל משנת 1980, ולפיכך בשנת 1986, בה התרחש ההיריון מושא התביעה, היתה קיימת מערכת לאיתור נשאות למחלה.

בעקבות קבלת חוות הדעת הגישה הנתבעת 1 תצהיר עדות ראשית ערוך על ידי פרופ' יואל זלוטוגורה, ובו התייחסות למאמר שכתב (שאוזכר על ידי פרופ' ויז'ניצר בחוות-דעתו) ולרקע העובדתי למאמר. עוד הגישה חוות דעת משלימה של המומחה מטעמה, פרופ' אריה הרמן, המתייחסת לספרות עליה התבסס המומחה מטעם בית המשפט ועל ניסיונו של פרופ' הרמן.

התובעת טוענת שיש למשוך את התצהיר ואת חוות הדעת מאחר ומונה מומחה מטעם בית המשפט שנתן את חוות דעתו, ולאחר שניתנה חוות הדעת לא ניתן להגיש עוד חוות דעת מטעם הצדדים. עוד טענה התובעת כי תצהירו של פרופ' זלוטוגורה אינו אלא בגדר חוות דעת רפואית ולפיכך יש לפסול גם תצהיר זה.

הנתבעת 1 טענה כי אין כל פסול בהגשת תצהיר עדות ראשית המתייחס לעניינים שבעובדה, אף אם עורכו הוא מומחה לרפואה; וכי אין פסול בהגשת חוות הדעת מטעמה מאחר ומינוי המומחה מטעם בית המשפט נעשה אמנם בהסכמת הצדדים, אך מבלי שהצדדים וויתרו על חוות הדעת מטעמם.

ככלל, שעה שמונה מומחה מטעם בית המשפט "אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט" (בר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף, מיום 5.12.06; רע"א 1077/12 פלוני נ' מ"י, מיום 22.6.12, בפסקה 8 להחלטה). אף אם ההחלטה בעניין פלוני עניינה במינוי מומחה על פי תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואילו בענייננו מונה מומחה באופן שאינו מביא למשיכת חוות דעת הצדדים מתיק בית המשפט, הרי שהגיונן של החלטות אלה עומד בעינו. לפיכך, אין מקום להגיש חוות דעת מטעם הצדדים כדי להתנצח עם חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. הדרך לתקוף חוות דעת מעין זו היא באמצעות משלוח שאלות הבהרה או חקירה נגדית.

עם זאת, במקרה דנא לא מדובר כלל בתקיפה של קביעה רפואית של המומחה מטעם בית המשפט, אלא במחלוקת עובדתית בנוגע לשאלה אם אכן בוצעו בדיקות סקר בתחילת שנות ה-80 אם לאו. תצהירו של פרופ' זלוטוגורה הוא תצהיר עובדתי לכל דבר ועניין, ואין מקום לפוסלו רק בשל העובדה שנותן התצהיר, המעיד על עובדות הידועות לו מתוקף עיסוקו במקצוע, הוא בעל מומחיות. השאלה אם בוצעו בדיקות או לא בוצעו בדיקות בתחילת שנות ה-80 היא שאלה עובדתית מובהקת, והדרך להכריע בה היא על ידי בחינת הראיות לגופן. לפיכך, נדחית הבקשה ככל שהיא נוגעת לתצהירו של פרופ' זלוטוגורה.