ת"א 50958-02-12 שורץ נ' ברזל ונחושת עיצובים בע"מ ואח'

תביעה לתשלום 206,460 ₪.

רקע כללי ותמצית המחלוקות בין הצדדים

מקור התביעה בהסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 1.10.04, במסגרתו השכיר התובע לנתבעת 1, מבנה תעשייה ומשרדים באזור התעשייה עמק שרה בבאר שבע (להלן: "ההסכם" ו"המושכר"). ההסכם נחתם לתקופה של שנה, היינו עד יום 30.9.05 ודמי השכירות הועמדו על 1,300$ לחודש בצירוף מע"מ.

הנתבעים 2 ו – 4 הם בעלי המניות של הנתבעת 1 והנתבע 2 הוא מנהלה. שניהם חתמו על ההסכם בשם הנתבעת 1 וכן חתמו על ערבות להתחייבויותיה בגין ההסכם. בנוסף חתומים הנתבעים 2 ו – 4 על ערבות אוואל ע"ס 20,000 ₪ (נספחים ג1 ו – ג2 לתצהיר התובע). בהחלטה מיום 9.4.13 עוכבו ההליכים כנגד הנתבע 3 שהיה מנהל העבודה בנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

התביעה כוללת את הרכיבים הבאים: 74,475.49 ₪ בצירוף מע"מ בגין דמי שכירות שלא שולמו על ידי הנתבעים מיום 1.1.05 ועד יום 30.9.05; פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת החזקה לתובע בשיעור של 100$ ליום החל מיום 1.6.05 ועד יום 28.8.05 ובסך הכל 56,230.23 ₪ בצירוף מע"מ; 50,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב הפרת ההסכם על ידי הנתבעים בכל הנוגע לשימוש במשרדים ובמקלט על ידי התובע בתקופת השכירות וכן סכומים נוספים בגין הוצאות שהוציא התובע לביצוע תיקונים שונים שנאלץ לבצע במושכר.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים שילמו לתובע דמי שכירות בגין שלושה חודשי שכירות בלבד. המחלוקות בין הצדדים הן כדלקמן: מתי פינו הנתבעים את המושכר, מתי השיבו הנתבעים לתובע את החזקה במושכר ואם רשאים היו הנתבעים לבטל את ההסכם עקב הפרתו על ידי התובע. בנוגע להסכם, חלוקים הצדדים אף בשאלה אם ההסכם כפי שנחתם בין הצדדים היה גרסה ראשונה בלבד והוסכם בין הצדדים על תיקונה או שמא זו גרסה סופית לאחר תיקונים.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי החלטתי לחייב את הנתבעים לשלם לתובע דמי שכירות בגין חמישה חודשי שכירות בנוסף על דמי השכירות ששילמו, היינו עד יום 31.5.05 וכן לשאת בעלות פריצת המנעול על ידי התובע, התקנת מנעול חדש וחשבון החשמל עד יום 31.5.05. להלן אפרט את הנימוקים להחלטה זו ואבהיר מדוע אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שכירות עד תום תקופת ההסכם, מדוע אין מקום לחייבם בפיצוי על איחור במסירת החזקה ומדוע אין לחייבם בגין הפרת ההסכם בנוגע לשימוש במשרדים ובמקלט. אתייחס אף לטענות הנתבעים בנוגע לנזק שנגרם להם לטענתם, עקב התמהמהות התובע בהגשת הליך זה.

ההסכם

לגרסת התובע, בסוף ספטמבר 2004 הוא הגיע לסיור עם הנתבעים במושכר והביא טיוטת הסכם שכירות. בטיוטה זו הנתבע 3 נרשם כשוכר, כי כך הבין התובע את הדברים, אולם בפגישה דובר על חברה שיקימו הנתבעים 2 ו – 4 שתהיה השוכרת והם יערבו לחיוביה. לטענת התובע בפגישה זו ביקשו הנתבעים להכניס מספר תיקונים בהסכם והוא הסכים לחלקם. הנתבעים ביצעו העברה בנקאית של דמי השכירות לשלושה חודשים ראשונים ונקבעה פגישה נוספת בה היה אמור התובע לקבל הסכם חתום ושיקים לתשעה חודשים בגין דמי השכירות.