ת"א 5094-05-14 קי. בי. ע. קבוצת בוני ערים בע"מ נ' נתיבי הגז הטבעי לישראל בע"מ

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענת התיישנות, חוסר סמכות והיעדר עילה.

לטענת המבקשת תביעה זו הינה למעשה תביעה לפיצוי על ירידת ערך מקרקעין עקב תכנית מתאר ארצית שאושרה, וככזו שומה היה על המשיבה להגישה בתוך 3 שנים מיום שאושרה התכנית. בפועל, הוגשה התביעה רק כ- 7 שנים לאחר אישור התכנית ומשכך דינה סילוק על הסף בגין התיישנות.

נוכח טענות המשיבה לפיהן התביעה מתבססת על עילה מדיני הנזיקין, כגון רשלנות והפרת חובה חקוקה, שכן הוטעתה על ידי המבקשת לסבור שהתכנית איננה חלה על המקרקעין שבבעלותה, עומדת במוקד הבקשה המחלוקת אם בנסיבות העניין ניתן לקבוע כבר כעת, על יסוד כתב התביעה בלבד, שתקופת ההתיישנות הרלוונטית הינה בת 3 שנים ולפיכך דין התביעה סילוק על הסף.

הרקע הרלוונטי

1. במועד הרלוונטי לתביעה זו, 2005 – 2009, הייתה המשיבה (התובעת) בעל הזכויות ב- 3 מגרשים סמוכים, בשטח כולל של כ- 45 דונם, באזור התעשייה באשדוד (להלן: "המקרקעין").

2. המבקשת (הנתבעת) הינה חברה ממשלתית בעלת רישיון להולכת גז טבעי, ואשר עוסקת בקידום תכניות בקשר עם הולכה ושימוש בגז טבעי. במסגרת זו, עסקה המבקשת בקידום תכנית לייעוד שטח להקמתה של תחנת כח ולהקמת קו הולכת גז טבעי לתחנת הכח, ואשר מכונה תת"ל/23 (להלן: "התכנית"). התכנית אושרה, פורסמה וקבלה תוקף ביום 2.5.07.

3. לפי הנטען בכתב התביעה, במהלך 2005 – 2006 ובקשר עם קידום התכנית, היה דין ודברים בין המבקשת למשיבה, וזאת נוכח האפשרות שתוואי הולכת הגז המתוכנן יעבור במקרקעין. במהלך פגישות אלו, הביעה המשיבה חשש כי העברת תוואי צינור הגז במקרקעין יטיל עליה מגבלות בנייה. על רקע זה, כך לטענת המשיבה, נמסר לה לבסוף שתוואי צינור הגז יעבור מחוץ למקרקעין, ואף הוצגו לה תקנון ותשריט המבטאים זאת. המשיבה הסתמכה על מצגים אלו והייתה אכן סמוכה ובטוחה שתוואי צינור הגז המאושר במסגרת התכנית לא עובר כלל במקרקעין.

   בכך שגתה המשיבה, שכן בפועל עובר גם עובר תוואי צינור הגז במקרקעין, ברם המשיבה כלל לא הבחינה בכך עד יוני 2010, כאשר התגלה לה הדבר באקראי ובעקבות פניית צד ג'. משנודע הדבר למשיבה, בקשה המשיבה להגיש תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 בחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התו"ב"), אלא שהמועד הקצוב לכך (3 שנים מיום מתן התוקף לתכנית) כבר חלף.

   המשיבה הגישה ביום 7.7.10 בקשה לשר הפנים להארכת המועד להגשת תביעת פיצויים. שר הפנים השתהה במענה לבקשה ורק ביום 2.7.13 נמסרה למשיבה החלטתו לדחות את הבקשה. נוכח החלטה זו הוגשה על ידי המשיבה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 5761/13) וזו קבועה לדיון ביום 2.10.14.

4. בתביעה זו טוענת המשיבה על רקע עובדות אלו, כי המבקשת התרשלה כאשר הציגה בפני המשיבה מידע שגוי ולא טרחה ליידע את המשיבה על כך שבנוסח הסופי של התכנית מיועד צינור הגז לעבור במקרקעין. מחדל זה, טוענת המשיבה, הוא שגרם לכך שהמשיבה לא הייתה מודעת לכך שעליה להגיש תביעה לפיצויים והוא שהסב לה נזק בהיקף הפיצוי שהייתה מקבלת לו הגישה תביעה לפי סעיף 197 בחוק התו"ב, סך שלפי הערכת שמאי עומד על 6,780,000 ₪ ולצרכי אגרה הועמד על 2,000,000 ₪.

   טענות המבקשת

5. המבקשת לא הגישה כתב הגנה מפני התביעה וחלף זאת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, היא בקשה זו.