ת"א 50932-10-13 ס' נ' בית חולים רמב"ם ואח'

1.להלן החלטתי בבקשת נתבע 1, מרכז רפואי רמב"ם, לסילוק התביעה על הסף בטענה לייחוד העילה.

2.התובע הגיש נגד שני הנתבעים – מרכז רפואי רמב"ם וקופת חולים לאומית – תביעה נזיקית בטענה לרשלנות רפואית בטיפול בבעייה באוזן ימין ממנה סבל.

לטענת התובע, בעקבות הטיפול הרפואי הרשלני אשר קיבל מהנתבעים, נותרה אצלו נכות רפואית צמיתה בתחום של א.א.ג. בשיעור של 41.5% וכן נכות נפשית צמיתה בשיעור של 30%, וזאת בהתאם לחוות דעת רפואיות אשר צורפו לכתב התביעה (להלן: "חוות הדעת הרפואיות").

3.התובע הוא יליד 2.4.90 ומכתב התביעה ומחוות הדעת הרפואיות עולה כי טענותיו מתייחסות לבדיקות ולטיפולים רפואיים אשר עבר אצל שני הנתבעים במשך שנים מספר, כאשר חלק מהטיפולים קדמו לגיוסו לשירות סדיר בצה"ל בשנת 2008 וחלק אחר היו במהלך השירות.

4.להשלמת התמונה יצויין כי במקביל להגשת תביעה דנן, הגיש התובע תביעה נוספת לקצין התגמולים בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"), אולם קצין התגמולים טרם הכריע בתביעתו.

5.לטענת נתבע 1 בתמצית, בהיותו שלוח של המדינה, מוקנית לו חסינות מפני התביעה וזאת מכוח סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקין האזרחיים"). תרופתו של התובע לכל טענה בדבר מעשה רשלני במהלך שירותו הצבאי היא בהגשת תביעה לקצין התגמולים בהתאם לחוק הנכים ומימוש הזכויות הקבועות באותו הליך, כפי שפעל התובע בפועל.

6.בתגובתו לבקשה הפנה התובע לכך כי תחילת הנזק הגופני שנגרם לו על ידי נתבע 1 היתה עוד בשנת 2003, בהיותו נער בגיל 13 שנה, זמן רב לפני גיוסו לצה"ל, והרי אין חולק כי חוק הנזיקין האזרחיים אינו חל אלא בתקופת השירות הצבאי. בנדון מפנה התובע לחוות הדעת הרפואית מטעמו בתחום א.א.ג., בה נקבע כי "התקופה הקריטית למניעת ההרס הנרחב באוזן הפנימית ובבסיס הגולגולת היתה בשנים 2005-2006".

לעניין הרשלנות הנטענת בתקופת שירותו הצבאי, התובע מפנה לפסיקה בה נקבע כי הפטור מאחריות המדינה ושלוחיה בהתאם לחוק הנזיקין האזרחיים, אינו חל על עוולת הרשלנות ובכללה ראשי הנזק של פגיעה באוטונומיה והעדר הסכמה מדעת.

באשר לנזק הנפשי בגינו מוגשת התביעה, טען התובע כי הוא קדם לשירותו הצבאי וכי השירות רק גרם להחמרתו.