סיבוני נ' דגן

תביעה כספית לתשלום בגין נזקים נטענים שנגרמו לדירת התובעת וכן לתשלום דמי שכירות בהתאם להסכם שכירות שנחתם בין הצדדים.

רקע

1. התובעת הינה הבעלים של וילה בת 3 מפלסים במודיעין (להלן: הנכס). הנתבעת שכרה את הנכס מהתובעת והפעילה בו גן ילדים. אין חולק כי בחודש יולי נחתם הסכם שכירות מיום 1.8.10 עד 30.7.11. הסכם זה נחתם בין התובעת לבין הנתבעת והגב' שירה הרפז לצורך הפעלת גן ילדים. בהמשך, ביום 9.7.11, נחתם הסכם שכירות נוסף, בין תובעת לנתבעת בלבד, לתקופה שמיום 1.8.11 ועד ליום 30.7.12 לצורך הפעלת גן ילדים בנכס. באופן זה נחתמו מידי שנה חוזי שכירות בין התובעת לנתבעת כשהאחרון שבהם נחתם ביום 15.5.15 לתקופה שבין 1.8.15 ועד 30.7.16 תמורת דמי שכירות של 9,500 ₪ לחודש.

    

2. אין חולק כי ביום 31.8.15 שלחה הנתבעת לתובעת מסרון בו הודיעה כי תפנה את הנכס בסוף חודש ספטמבר. הנתבעת שילמה את דמי השכירות עד לסוף חודש אוקטובר וחלק מחודש נובמבר ופינתה את הנכס בפועל ביום 10.11.15.

    

3. המחלוקת בה יש להכריע היא בשני עניינים. האחד, גובה דמי השכירות שעל הנתבעת לשלם לתובעת בגין הפינוי המוקדם ובהתאם לתנאי החוזה. השני, נזקים נטענים שהנתבעת הותירה בנכס.

    

   דמי השכירות

4. סעיף 8 II להסכם קובע:

   "מוסכם בין שני הצדדים כי ניתן לסיים חוזה זה ע"י שני הצדדים ע"י מתן התראה בכתב 90 יום מראש. באם ידרוש השוכר לסיים את החוזה לפני תום התקופה יידרש למצוא שוכר חלופי תחתיו ושיאושר ע"י המשכירים בכתב בלבד ובאותם תנאים".

    

   סעיף 18 להסכם קובע:

   "אף אם יפנו השוכרים את הדירה ו/או לא יעשו בה שימוש מסיבה כלשהי הם יהיו חייבים בתשלום דמי השכירות וכל התשלומים המוטלים עליהם וזאת ליתרת תקופת השכירות במלואה, אלא אם יימצא ע"י השוכרים שוכר חלופי למושכר ליתרת תקופת השכירות הרלוונטית ולנחת דעת המשכירים ואישורם בכתב".