ת"א 50766-01-14 גולדשטיין ואח' נ' פארי ואח'

בקשה לסעד זמני, שעניינו מניעת עבודות והריסה בשטח גינה שהמבקשת טוענת כי היא בעלת הזכויות בה.

רקע ועיקר טענות הצדדים

1.הבקשה שלפניי הוגשה בגדרי תביעה של המבקשת שעניינה בזכויות בשטח הסובב את הבית המשותף ברח' מסדה 12 גבעתיים (חלקה 225, גוש 6161; להלן: המקרקעין). במקרקעין בנוי בית משותף (להלן: הבית), ובו ארבע דירות, בשתי קומות: דירות המבקשת והמשיבה 1 בקומה התחתונה, דירות המשיבים 3-2 ו- 5-4 בקומה העליונה. המבקשת, בת כ-79 שנים, היא הדיירת הוותיקה מבין בעלי הדין ומתגוררת בדירתה זה 55 שנים. היא טוענת כי בסמוך לרכישת דירתה, הגיעו כלל הצדדים לכלל הסכמה, שלא זכתה לעיגון פורמלי בהסכם כתוב או בתיקון תקנון הבית המשותף, של חלוקת חצר הבית לארבע: שטחים בחצר בקדמת הבית למבקשת ולמשיבה 1, שטחים בחלקה האחורי של החצר – למשיבים. אף זכויות הבניה, נטען, חולקו שווה בשווה.

2.המבקשת טיפחה לה את גינתה בחלקה (הנטען) של חצר הבית המשותף, בעוד שהמשיבים 5-2 אינם עושים שימוש לדבריהם בשטחי החצר האחרים. שביל הגישה מן הרחוב, שאורכו כ-25 מטר, עובר בתחילתו בצמוד לגינת המבקשת, ומוביל בקצהו לחדר המדרגות, המוליך לדירותיהם של המשיבים 5-2 בקומה השניה. שדרת עצים שנטעה המבקשת חוצצת בין גינתה לבין השביל. מצדו האחר של השביל – גדר גבוהה, שהמשיבים מלינים היא נוטה ומצמצמת את רוחב השביל ממעט מעל מטר בגובה הקרקע לכ-0.96 מטר בגובה 1.0 מטר, וכ-80 ס"מ בגובה 1.3 מטר, כך לפי עמדת מומחה מטעם המשיבים. נתונים אלה חשובים לענייננו כיוון שהמחלוקת העיקרית, לצורכי הבקשה לסעד זמני, נסבה על רצונם של ילדי המשיב 4, שהוא בן 81 ונזקק לטענת ילדיו לכסא גלגלים, להרחיב את השביל, על חשבון גינתה (בפועל) של המבקשת.

3.ביום 1.1.14 התכנסה אסיפת דיירים. באסיפה נכחו גם ילדיהם של בעלי הזכויות, ובפרט ילדי המשיב 4, שביקשו להביא להרחבת שביל הגישה, זאת על חשבון שטח החצר שבו מחזיקה בפועל המבקשת. בשלב מסוים עזבו המבקשת ובתה את האסיפה. שאר הדיירים וילדיהם המשיכו באסיפה. סופה בהחלטה של יתר הדיירים להרחבת השביל, כמו גם שיפוץ חדר המדרגות. בעקבות האסיפה דרשו יתר הדיירים מן המבקשת תפעל ל"הזזת כל חפץ" לשם הרחבת השביל, ובפועל, אין חולק – תהרוס בעצמה את הגדר החיה החוצצת בין גינתה (בפועל) לבין שביל הגישה.

4.המבקשת סירבה. הדבר הוביל לשני מהלכים במקביל, שהם תביעה ותביעה שכנגד. תביעת המבקשת הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי, ומשם הועבר ההליך לבית משפט זה. התביעה קוראת, בתמצית, להצהרה על זכויות שימוש וחזקה בלעדיות שלה בחלקה בפועל בחצר הבית, ובהכרה בתוקפו של תקנון מוסכם לגבי הדירות בנכס, שיעגן אותה הסכמה נטענת בין הדיירים לשימוש ברכוש המשותף. בנוסף עותרת המבקשת להצהרה על פסלות ההחלטות של האסיפה הכללית של הבית מיום 1.1.14, הן נוכח זכויותיה הנטענות, הן נוכח פגמים דיוניים מגוונים שהיא מוצאת באירועי אותה אסיפה.

מן העבר האחר, באה בינתיים תביעתם הנגדית של המשיבים, שהיא במידה רבה תמונת מראה של תביעת המבקשת, וקוראת לסעדים ההפוכים: להכריז על כשרות ההחלטה מיום 1.1.14; להצהיר כי כל השטח המשותף המקורי של הבית נותר בעינו כשטח משותף, בלא שלמי מבעלי הדירות זכות בלעדית בחלק כלשהו שלו; להורות כי על המבקשת להרוס בעצמה את הגדר החיה שבצד השביל כמו גם את יתר חלקי הגינה הצמודים לה, או לאפשר למשיבים לעשות זאת במקומה, תוך חיובה של המבקשת בהוצאותיהם; וזאת בצד תביעה כספית בגין שימוש ברכוש המשותף שלא כדין.

5.ועתה – לבקשה לסעד זמני, שהיא הנתונה להכרעתי, בהיעדר הסכמות של הצדדים. המבקשת עותרת למנוע את הריסת גינתה (בפועל), תוך שינוי המצב הקיים לטענתה 55 שנה, וזאת עד להכרעה בתובענה. המשיבה 1 הביעה התנגדותה, אך כיוון שלמזלה השביל לבניין עובר בצד ביתה של המבקשת ולא שלה, עניינה בהליך נחזה כדל למדי, כל עוד לא יוחלט להעביר את השביל דווקא דרך גינתה (בפועל) שלה, הצעה שעלתה ואינה על הפרק כרגע. אשר למשיבים 5-2, הרי שהם הביעו התנגדותם הנחרצת לבקשה. הם אינם מוכנים לקבל כל הכרה בכך שלמבקשת זכויות ייחודיות בגינתה (בפועל). הם דוחים טענה להסכמה כלשהי לחלוקת הזכויות בשטח המשותף, לפני כ-55 שנה או בכל מועד אחר. בכל מקרה הם טוענים, בתמצית, כי כל הסכמה שאינה עלי כתב ואינה רשומה, אף אינה מקימה למבקשת זכויות כלשהן. עיקר לענייננו הוא מאזן הנוחות, שם מתמקדים המשיבים במצבו של המשיב 4 (שלא הוא עצמו הצהיר, אלא קרוביו, מסיבה שלא הובהרה עד תום): המשיב 4 נזקק כיום לפי הנטען לכסא גלגלים, ולמלווה צמוד. השביל אינו תקני, נטען, אלא מחייב רוחב של 1.3 מטר. בכל מקרה, אין הוא מאפשר "מעבר קל ונוח" למשיב או למלווה אותו. המשיב 4 אינו מתגורר כיום בבית, מזה זמן מה ועקב החרפת מצבו הבריאותי, אך חפץ לשוב, ואם יינתן צו זמני ולא יורחב השביל – לא יוכל לשוב ולהתגורר בדירתו עד להכרעה בתובענה.

יצוין כי צו ארעי ניתן בידי בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט אטדגי), עת נידונה עדיין הבקשה שם, והוא הותנה בערבות צד שלישי ובערבון כספי בסכום של 25,000 ₪ האחד.