ת"א 50755-11-13 גנץ נ' עמאר

רקע קצר

1. ביום 10.4.13 חתמו הצדדים לתביעה זו על "הסכם לתוספת להסכמי הלוואה" (נספח א' לכתב התביעה), שבו הוסכם כי חובו הכספי של הנתבע לתובע בגין הלוואות והסכמים קודמים שהיו ביניהם עומד על סך 19,317,000 ₪ ועוד 3,900,000 דולר וכי חוב זה ייפרע על ידי הנתבע עד יום 30.10.13.

            הסכומים האמורים לא נפרעו, על כך אין חולק.

            בתביעה זו תובע התובע מהנתבע לשלם לו את הסכומים האמורים.

סכום התביעה (נכון ליום הגשתה, 26.11.13) הועמד על סך 33,037,200 ₪.

            התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

2. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן.

            הנתבע לא הכחיש כי קיבל הלוואות מהתובע, הגם שחלק על חישובי הריבית, וכן לא הכחיש את חתימתו על ההסכם נשוא התביעה, אך טען שעשה זאת תחת כפיה.

לטענתו, ההלוואות ניתנו בקשר לעיסקה שנעשתה בין חברה שבשליטת התובע ובין חברה שבשליטתו, לרכישת שני שליש מזכויות פרוייקט נדל"ן מסוים.

            טענתו העיקרית היא, שהוסכם בין הצדדים כי פרעון ההלוואות ייעשה מתוך הכספים שיתקבלו מהבנק שילווה את הפרוייקט או מתוך הכספים שיתקבלו ממימוש העיסקה (אם לא יתקבלו כספים מליווי הפרוייקט), ומאחר ששתי האפשרויות האלה טרם התממשו, הרי שגם מועד פרעון ההלוואות טרם הגיע.

            לטענתו, הוא חתם על ההסכם נשוא התביעה תחת אילוץ וכפיה, שכן התובע התנה את חתימתו על הסכם אחר שנועד לקדם את מימוש העיסקה הקשורה לפרוייקט בחתימת הנתבע על ההסכם הנדון, שעה שעיכוב הפרוייקט גרם לו לנזק כבד ביותר.

            הנתבע הוסיף וטען, כי התובע הבטיח לו שלא יעשה כל שימוש בהסכם נשוא התביעה וכי הסכם זה נדרש לו לצרכיו בלבד.

            ניתנה לנתבע רשות להתגונן על פי טענותיו (החלטת כב' השופטת יעקובוביץ מיום 6.1.15).

הבקשה לפיצול סעדים

3. התובע מבקש להתיר לו לפצל את סעדיו, כך שיוכל להגיש בעתיד תביעה נפרדת לקבלת סעדים הקשורים לאכיפת התחייבות הנתבע שניתנה בהסכם הנדון לשעבד לטובתו את מניותיו בחברה מסויימת שבשליטתו ולרשום לטובתו אגרת חוב על אותן מניות, וזאת כבטוחה לפרעון החוב, וכן לאכוף עליו את התחייבותו שלא להעביר לצד שלישי מניות אלה.