ת"א 50755-11-13 גנץ נ' עמאר

בבקשת הנתבע למתן צו לגילוי מסמכים ועיון בהם

1.התובע תבע את הנתבע לפרוע לו חוב בגין הלוואות שניתנו לו, בהסתמך על הסכם שנעשה ביניהם ביום 10.4.13, במסגרתו הוסכם כי חוב זה עומד על סך 19,317,000 ₪ ועוד 3,900,000 דולר וכי חוב זה ייפרע על ידי הנתבע עד יום 30.10.13.

סכום התביעה הנתבע – מעל 33 מיליון ₪.

2.התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

הנתבע הגיש בקשת רשות להגן.

הנתבע לא הכחיש את קבלת ההלוואות ולא הכחיש שהן לא נפרעו, אך טען שחתם על ההסכם המחייב אותו לפרוע אותן עד יום 30.10.13 תחת כפיה, בעוד שלמעשה ההסכם ביניהם היה, כי פרעון ההלוואות ייעשה מתוך הכספים שיתקבלו ממימוש עסקת נדל"ן משותפת שעשו, ומועד זה טרם הגיע.

3.ביום 6.1.15 ניתנה לנתבע רשות להתגונן על פי טענותיו.

התובע הגיש ערעור על החלטה זו, והוא נמחק ביום 17.2.15.

ביום 1.3.15 התקיימה ישיבת קדם משפט.

ביום 30.4.15 ניתנה על ידי החלטה שקיבלה את בקשת התובע להיפוך סדר הבאת הראיות, ולפיה היה על הנתבע להגיש תצהירי עדות ראשית עד יום 31.5.15.

ביום 21.5.15 הגיש הנתבע בקשה זו למתן צו לגילוי מסמכים ועיון בהם, וכן להארכת המועד להגשת תצהירים.

התובע מתנגד לבקשה.

4.תחילה, יש לדחות את טענת התובע לפיה, לפי תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ניתן לתת צו לגילוי מסמכים ועיון בהם, רק בהליך שבו הוגש כתב הגנה ולא בהליך שבו הוגשה בקשת רשות להגן בלבד.