פלונית נ' עיריית קרית גת

לפני תביעת נזיקין בגין נפילה בשטח העירייה. הנתבעת הכחישה את החבות והנזק. לאחר שמיעת התיק החלטתי לקבל את התביעה והכל יפורט להלן.  עובדות שהוכחו לפני

1. הנתבעת, עיריית קרית גת, הינה רשות מקומית שבשטח שיפוטה ארע האירוע מושא התביעה (להלן: "הנתבעת" או "העירייה").

2. התובעת הינה ילידת 1975, תושבת XXX, והינה אם ל – 3 ילדים שאחד מהם היה בן 11 בזמנים הרלוונטיים לתביעה והיה שחקן כדורגל בקבוצת כדרוגל (להלן: "התובעת" ולהלן: "בנה של התובעת" בהתאמה).

3. התובעת הינה מורה לחינוך מיוחד במשרד החינוך, בבית הספר "XXX".

4. ביום 08.11.20 הייתה קבועה לבנה של התובעת בדיקה רפואית במשרדי אצטדיון הכדורגל העירוני בקרית גת (להלן: "האצטדיון").

   הן התובעת והן בנה העידו אודות קיומה של הבדיקה במועד האמור. כמו כן התובעת צרפה לתיק המוצגים קבלה בגין תשלום לבדיקה ביום התאונה (ראה עמ' 21 לתיק המוצגים).

5. התובעת נפלה בדרכה לבדיקה, באזור השעה 17:15, במגרש כורכר הסמוך לאצטדיון. המגרש אינו מפולס ומכיל מהמורות, בורות אבנים ושקעים. המגרש גם אינו מואר.

6. התובעת איננה תושבת קרית גת והעידה כי זו הפעם הראשונה שהגיעה לאצטדיון (ראה סעיף 4 לתצהירה וכן ראה גם עדות בנה בפרו' עמ' 6 שורות 7 – 10).

7. מהעדויות שהובאו לפני, כולל המפות, התמונות והסרטונים, ועדות התובעת ועדות נציג הנתבעת, מר אלון ראובני, עובד אגף שפ"ע אצל הנתבעת (להלן: "נציג הנתבעת" או "עד הנתבעת"), עלה שהתובעת חנתה בחניון מוסדר הסמוך לאצטדיון, ואולם הדרך למשרדי האצטדיון הייתה חסומה באיסכורית. התובעת החלה לצעוד במדרכה ברחוב אלבז כאשר בשלב מסוים ראתה התובעת את משרדי האצטדיון והגישה אליהם הייתה פתוחה (היינו לא הייתה מתוחה אסכורית/גדר בין הדרך עליה צעדה לבין האצטדיון). התובעת לפיכך צעדה בתוך מגרש כורכר שלא היה מפולס ולא ישר והיו בו אבנים ומהמורות, שהפריד בינה לבין משרדי האצטדיון, על מנת להגיע למשרדי האצטדיון.

   מכל המונח לפני עלה כי זו הייתה הדרך שנגלתה באותה עת לתובעת וכי הבחירה שלה לחצות את מגרש הכורכר לא הייתה רשלנית, אלא להפך, מחויבת המציאות. עוד עלה כי מדובר במגרש כורכר שכולם נהגו ללכת דרכו לאצטדיון. על אף שמדובר במקום שכולם נהגו ללכת דרכו לאצטדיון, הנתבעת הותירה אותו כמו שהוא ולא דאגה לסלול בו שביל ו/או לפלס אותו ו/או לדאוג שלא יהיו בו מפגעים ו/או לא דאגה שתהיה גישה חלופית נוחה, סלולה ומוכוונת לעבר האצטדיון.

8. התובעת תמכה את גרסתה בתמונות שצרפה לתיק. תמונות אלו צולמו על ידי התובעת ביום 05.03.21, היינו כארבעה חודשים בלבד לאחר התאונה (ראו בעניין זה סעיף 18 לתצהיר התובעת וכן סעיף 10 לתחשיב הנזק מטעם הנתבעת). התובעת העידה ועדותה לא נסתרה כי במועד התאונה המצב של המקום היה אותו דבר (ראו גם בעניין זה סעיף 18 לתצהירה). התובעת אף העידה כי בפגישה שנערכה עם מפקח של העירייה במקום, כשנה לאחר התאונה, המצב היה אותו דבר (ראו סעיף 19 לתצהירה). כפי שיפורט להלן גם הנתבעת הודתה כי המצב במקום היה מאז ומתמיד אותו דבר.