ת"א 50723-02-14 ורדי נ' ארמונות חן-קבלנות בנין (2000) בע"מ ואח'

התובע הגיש בקשה לתיקון טעות בפסק הדין שניתן ביום 2.7.2017 – הוא מבקש כי על הסכום שנפסק בסעיף 36(א) לפסק הדין יתווסף רכיב המע"מ. התובע סבור כי מדובר בהשמטה מקרית המצדיקה את תיקון הטעות בפסק הדין בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט {נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (להלן – "החוק").

הנתבעות מתנגדות לבקשה. לשיטתן "עם מתן פסק הדין קם בית המשפט הנכבד מכסאו ואין כל מקום לשינוי בפסק הדין". הנתבעות סבורות כי השמטת המע"מ אינה עניין של טעות, שכן פסק הדין מפורט וכולל בתוכו את כל זכאויות התובע. הנתבעות טוענות בנוסף, כי ככל שבכוונת התובע לתקן את הליקויים, עליו להמציא לידיהן חשבוניות מס המעידות על ביצוע התיקונים. זאת על מנת לאפשר לנתבעות לקזז את המע"מ הנדרש.

בתגובתו לתשובת הנתבעות מציין התובע כי בית המשפט הבהיר בפסק דינו כי הסכומים שנפסקו לטובת התובע בגין ליקויי הבנייה והפיקוח ההנדסי נסמכים על הסכומים שבחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. התובע מוסיף כי חוות הדעת קובעת מפורשות כי יש להוסיף מע"מ על הסכומים הנקובים בה. כן נטען כי רכיב המע"מ נכלל מלכתחילה בכתב התביעה וכי הנתבעות לא התנגדו, בשום שלב, לרכיב זה. התובע מתנגד לטענת הנתבעות לעניין הצורך בביצוע התיקונים והגשת חשבוניות בפועל.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה.

אי הכללת רכיב המע"מ בסכום שנפסק בגין ליקויי הבנייה כאמור בסעיף 36(א) לפסק הדין נבע מהשמטה מקרית של המע"מ מסיכום פסק הדין, ולא משום שהדבר לא נכלל תחת מחשבתו של בית המשפט בעת מתן פסק הדין.

רכיב המע"מ נכלל, באופן מפורש, בכתב התביעה שהוגש (ראו סעיפים 35 ו- 49 לכתב התביעה). הוא גם נכלל באופן מפורש בטבלת הסכומים הנתבעים בסיכומי התובע (ראו סעיף 41 לסיכומי התובע). הנתבעות לא העלו כל טענה כנגד רכיב זה. גם המומחה מטעם בית המשפט, אשר פסק הדין בעניין ליקויי הבנייה ניתן בהסתמך על הסכומים הנקובים בו, קבע כי יש להוסיף מע"מ לסכומים הנקובים בחוות הדעת. כאמור הנתבעות לא הביעו כל התנגדות לעניין זה. יותר מכך – הצדדים הסכימו כי חוות דעת זו הינה חוות הדעת היחידה בהליך בנושא ליקויי הבנייה (ראו סעיף 4 לפסק הדין).

לאור האמור, יש מקום לקבוע כי רכיב המע"מ יתווסף לסכום שנפסק בסעיף 36(א) לפסק הדין. זו גם הייתה כוונתו של בית המשפט בעת כתיבת פסק הדין. בעניין זה נפסק כי השאלה האם אכן מדובר בעניין אשר בית המשפט היה מודע אליו בעת כתיבת פסק הדין, אך הושמט בהיסח הדעת, הינה שאלה עובדתית. שאלה כזו נתונה לידי הערכאה הראשונה. זאת במיוחד משמדובר בתיקון של פסק דין אשר ניתן על ידי אותה הערכאה (ראו: רע"א 3875/95 א.דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' ש.בן אברהם מהנדסים בע"מ [פורסם בנבו, 17.11.1997]).

יש לציין כי טענת הנתבעות לפיה "בית המשפט קם מכסאו" אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 81 לחוק המאפשרות לבית המשפט לתקן טעות בפסק הדין, בין היתר, מקום שמדובר בהשמטה מקרית כבענייננו. היא גם אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות הנתבעות עצמן שהגישו בקשה, לאחר מועד מתן פסק הדין, לחלוקת סכום החיוב לתשלום בשיעורין.

איני רואה צורך לדון לגופה של טענת הנתבעות המתייחסת לביצוע התיקונים והגשת חשבוניות בפועל. כאמור, הנתבעות כלל לא התנגדו לעניין רכיב המע"מ במהלך ניהול ההליך. הסוגיה כשלעצמה כלל לא הייתה במחלוקת. לא ניתן להעלות טענות חדשות בעניין זה לאחר מתן פסק הדין.

לאור האמור, משמדובר בהשמטה טכנית גרידא, הבקשה מתקבלת. איני עושה צו להוצאות.