ת"א 50640-01-13

1.החלטה בבקשת הנתבעים לזימון כעדים חמישה מבין התובעים שלא הגישו תצהיר והמצויים לדברי בא כח המשיבים, בחו"ל (התובעים 2 – 6, שאף אינם אזרחי ישראל).

2.ברקע להחלטה זו כתב תביעה שעיקר עניינו בטענת התובעים לדמי שימוש ראויים המגיעים להם, לטענתם, בגין נכס שהיה בבעלותם (ושבינתיים אף נמכר). במוקד ההגנה נטען כי הנתבעים לא פלשו מעולם למקרקעין נשוא התביעה (סעיף 38 לכתב ההגנה), וכי השימוש היחידי בקרקע הוא כדרך מעבר בנסיבות שאינן מהוות החזקה, כך לשון סעיף 39 לכתב ההגנה. עמדה זו מעוגנת אף בסעיפים 30 ו- 31 לתצהיר ההגנה.

3.בקשה זו, לטעמי, גבולית שבגבוליות, ועתיד הדבר אף להשליך על החלטת בית המשפט. מן הצד האחד, אכן נפסק עקרונית, כפי טענת ב"כ המבקשים, שרשאי בעל דין לבקש את זימונם של בעלי הדין שמנגד, אם אלה לא מסרו תצהירי עדות מטעמם, וכנראה שאין בכוונתם להעיד כבור עצמם (רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' אהרון משה). ואולם, מן הצד האחר, על בית המשפט ליישם עיקרון זה באופן מושכל, בפרט בשים לב לנסיבותיו של כל תיק נתון, טענות הצדדים, והצורך הענייני בהעדת בעלי הדין. לא יהא נכון לעשות כן "באופן אוטומטי". דוגמא מיטבית לכך נוגעת להליך המתייחס למקרקעין המצויים בישראל לגביהם, על פי רוב, הנכון הוא שיתנהל ההליך בישראל, ולמעשה, תקף האמור גם ביחס לתביעה זו, ואולם מי מבין בעלי הזכויות מתגוררים בחו"ל. למותר להבהיר שמצבים בהם בעלי זכויות בקרקע בישראל מתגוררים בחו"ל, נפוצים שבנפוצים, וכמובן אף לגיטימיים, ולא בכל מקרה ובשל כל הליך ראוי להכביד עליהם, למשל, מקום בו הם עצמם ו/או בא כוחם סבורים שאין בפיהם כל עדות רלוונטית או כל ידיעה בדבר הנסיבות הרלוונטיות. ספק רב אם נכון יעשה בית המשפט, בתיק מסוג זה, אם יורה כלאחר יד לזמן את כל בעלי הזכויות, רק בשל כך שבעל דין מן הצד האחר מבקש זאת. שימת לב, כי, מלכתחילה, נטל הראיה – על כתפי התובעים, ובמרבית המקרים, אם אין בפי התובע כדי לתמוך בעדותו את עילת התביעה בה נקט, אין זו הבעיה של הנתבע.

4.על יסוד משקלו המצטבר של האמור להלן אהיה נכון לאשר את המבוקש, אך רק כנגד הפקדת סכום הולם בקופת בית המשפט להבטחת הוצאותיהם של התובעים, כפי עמדתו החלופית של ב"כ המשיבים.

א.ראשית נמצא להדגיש שאין בבקשה כל נימוק שיבהיר לבית המשפט מאיזה טעם נצרך לזמן את בעלי הדין למתן עדות בנסיבות, בהן, כנראה, לדעת בא כוחם, אין בפיהם דבר להעיד לגופן של מחלוקות.

ב.יתר על זאת, ניתן ללא כל קושי להבין שבעלי זכויות המתגוררים בחו"ל אינם מצויים בתמונת המצב הרלוונטית ביחס לקרקע המצויה בישראל. זאת, גם אם ייתכן, שיש להם, או שהיו להם, זכויות בה.

ג.בהעדר כל נימוק לצורך זימונם של בעלי דין אלה, אתקשה שלא לשאול עצמי האם אין מידה של ממש בטענות ב"כ המשיבים, שלא נועדה כלל בקשה זו לתרום לבירורן של המחלוקות המהוות את ליבת עילת התביעה, אלא להכביד על התובעים, שלא לצורך.

ד.חיזוק מסוים להערכתי זו גלום גם בסאגת הדיונים בדבר תקפם של ייפויי הכח שנתנו בעלי דין אלה, שלא הוכרע עד המועד בו ניתנו החלטותיו המפורטות של בית משפט זה, לאחריו גם ערכאת הערעור, ואחרי כל זאת עוד נצרך בית משפט להחלטה משלימה בעניין ביום 25.10.2015. עיסוק היתר בטענות ההגנה בכיוון זה מקשה עלי, כאמור, שלא לשאול עצמי, לפחות, שמא נוטה ההגנה, במעט יתר על המידה, לגישה שיש בה כדי להכביד על התובעים על פני טענות, לבטח לגיטימיות לחלוטין (וגם כאלה יש בפי ההגנה), כנגד התביעה לגופה.

5.סוף דבר, נקודת האיזון מצויה, לתפיסתי, בעמדתו החלופית של ב"כ המשיבים ולפיה יתאפשר זימון התובעים, אך זאת רק ולאחר שיופקד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ₪ ביחס לכל תובע שאת זימונו מבקש בא כוחם הנכבד מאד של המבקשים. וכל זאת, תוך שנכון אני לסייג את האמור במתן אפשרות לב"כ התובעים לבקש, פרטנית, ביחס לבעלי דין מסוימים עיון מחדש בהחלטה זו, בשים לב לנסיבות אישיות, אם או ככל שהן קיימות, מגובות באסמכתאות.