ת"א 50640-01-13 סאמעט נ' עובד

1.ביום 3.2.15, ניתנה החלטת בית המשפט שאישרה את תוקף ייפויי הכוח של התובעים לצורך הליך זה. ההחלטה ניתנה לאחר שבחן בית המשפט את ייפויי הכוח, ובהעדר תגובה מצד בא כוחם הנכבד של הנתבעים.

2.עם זאת, נוכח טענת ב"כ הנתבעים ממנה השתמע שלא הוגשה תגובתו באשר לא ראה את ייפויי הכוח אלא מאוחר יותר, אישר בית המשפט בהחלטתו מיום 18.3.2015, אפשרות נוספת להגשת התגובה, תוך מתן ביטוי לכך, שהגם שניתנה כבר החלטת בית המשפט, תישקל ההחלטה מחדש לאחר קבלת התגובה.

3.גם נוכח תגובה זו, נותרת החלטת בית המשפט על כנה, ולכל היותר אתייחס בקליפת האגוז לאחדות מטענות ב"כ הנתבעים בתגובתו.

א.ראשית, כלל ועיקר, מוסמך כל אדם הכשר לכך להעניק ייפוי כוח נוטריוני לאחר, לרבות לכל אדם שאינו עורך דין, וביחס לכל מיופה כוח כאמור תקף הכלל לפיו – "שלוחו של אדם כמותו", ומוסמך מיופה הכוח ליפות את כוחו של עורך דין לכל פעולה משפטית בכפוף לסייגי סעיף 16 לחוק השליחות. מצב בו ממנה, מי שיודע שלא יימצא בישראל במשך תקופה ממושכת, את כוחו של אחר, בין היתר לטיפול בנכסיו, ואותו שלוח סבור בשלב מסוים שעליו לשכור את שירותיו של עורך דין, מוכר, נפוץ, ואין בו כל בעיה. ואכן, כמפורט בהחלטה מיום 2.3.2015 הוסמך מר אזרזר בייפויי הכוח הנוטריוניים על ידי בעלי הדין, לביצוע שליחות משנה, לרבות באמצעות שכירת שירותיו של עורך דין, ובכלל זה, "לתבוע חלוקה, פינוי... תשלום שכר דירה... וכל מיני זכויות ושינויים בנוגע לרכוש הנ"ל" [סעיף 5 לייפוי הכח; "הרכוש הנ"ל" – הנכס נשוא התביעה כהגדרתו בסעיף 1 לייפוי הכח].

ב. אשר לטענת הנתבעים בסעיף 12 לתגובתם בדבר שוני בין חתימות התובעים על ייפוי הכוח הנוטריוניים לבין חתימותיהם על גבי ההסכם לפיו מכרו את הבית. אין בית המשפט מפעיל כעין ידיעה שיפוטית או התמחות בניתוח וזיהוי של כתבי יד, ואין בית המשפט בוחן ומשווה את חתימותיהם של בעלי דין. לשלב זה נכון להעמיד את ייפויי הכוח הנוטריוניים בחזקתם שהם תקינים, ובמאמר מוסגר אוסיף שלא בכדי, מותנה תקפו של ייפוי כוח כללי לאחר, באישור נוטריוני. האישור הנוטריוני מאפשר, בין היתר, גם לבית המשפט, להעמיד את יפוי הכח בחזקתו, שנחתם כדין.

ג. בשים לב לסעיף 17 לתגובת ב"כ הנתבעים, יוטעם, שטענתו שייפוי כוח כללי שניתן לאדם שאינו עורך דין (אזרזר, בפרשתנו), מונע ממנו, על פי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין לשכור עורך דין, דינה לדחייה, והדברים שגויים: מיופה כוח כללי אינו חייב להיות עורך דין כדי שיתאפשר לו למנות עורך דין, וזאת אף אינה משמעות הסעיף. באשר עו"ד לנגה הינו עורך דין, וכך הם פני הדברים, מתיישבת תמונת המצב עם דרישות סעיף 20, שאינו גורע מסמכותו של מיופה כח כללי, לשכור את שירותיו של עורך דין. הפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעים (בש"א, חיפה, 7667/06), נסיבותיה שונות בתכלית, עד כי תמהתי על עצם ההשוואה: בפרשה דהתם לא דובר כלל על יפוי כח כללי/נוטריוני, אלא על יפוי כח רגיל, ואין כל בסיס להשוואה.

ד. אשר לתובע 6 ובהמשך לטענות הנתבעים בסעיף 28 לתגובתם. התובע 6, מלכתחילה, ייפה את כוחו של עורך דין אורדן לייצגו וזה מינה את ב"כ התובעים דנן. אמנם, יפוי הכח הינו, לכאורה, יפוי כח כללי, נוטריוני, ואולם קיימת בעייתיות באישור נוטריוני כשמיופה הכח, הוא הנוטריון עצמו. עם זאת, כיפוי כח שאינו כללי, תקפו אינו בספק. יפוי הכח מתייחס קונקרטית לחלקה נשוא המחלוקת (סעיף 32 של יפוי הכח), וכאמור, עורך דין האוחז בידו יפוי כח המאפשר לו פעולות קונקרטיות בחלקה מסוימת, רשאי להעבירו לאחר, וזאת, שוב, בכפוף לסייגי סעיף 16 לחוק השליחות. אף אין זה נכון שבמסמך לא מצוין תאריך: האישור הנוטריוני (שאמנם, בעייתי, כאמור, מבחינה זו שהנוטריון מאשר יפוי כח לעצמו), מכיל תאריך קונקרטי: 2.10.12. ובמאמר מוסגר, למיטב הידיעה, על פי החומר שבתיק עד עתה: מועד זה מוקדם לכל עיסקה בנכס, בניגוד לטענות ההגנה.

ה.ואשר לטענה שניתן יפוי הכח לאחר מכירת הנכס: זו אינה טענה כלפי יפוי הכח ותוקפו. אף בהינתן שכך, אולי תעמודנה לצד שמנגד טענות לגופן של מחלוקות, אך בעצם ההרשאה ותקינותה, אין פגם, רק בשל כך שהיא נוגעת לנכס שכבר נמכר.

4.ולסופו של דיון במישור זה: מעט מתפלא אני על המאמץ העודף בו נוקטת ההגנה כלפי האופן בו ייפו התובעים את כוחו של עורך דינם. דומה, יצאה ההגנה לתור אחר טענות כלפי יפויי הכח, מן הגורן ומן היקב, אך מקווה אני, שללא דיחוי תתאפשר הכרעה לגופן של טענות שבמחלוקת. דומני, שראוי הדבר.